הצטרפו ל WhatsApp של קהילת ענף הבנייה והתשתיות בישראל. כאן >>

שאלות ותשובות בנושא שימור מבנים ואתרים

למה, בעצם, משמרים בתים ישנים?
כדי ליצור סביבה עשירה ואיכותית יותר, סביבה שמכילה גם שכבות מהעבר, סביבה מעניינת יותר, שבהרכב העיצובי שלה, הבתים הישנים משמשים כדי ליצור מקום איכותי עם חוויה, מקום שנותן ביטוי פיסי לזהות מקומית, שיש לו אופי משלו. השימור עוזר לאנשים למצב את עצמם בסביבה, ביחס למקום ולזמן. ובקיצור, מקום טוב יותר.

כלומר זו שאלה של איכות של הסביבה, ואני חשבתי שאנחנו רוצים להנציח אישים ומאורעות היסטוריים?

לא, כדי להנציח אישים ומאורעות כדאי לכתוב ספר או להפיק סרט. ואם רוצים אפשר לבנות מונומנט או אפילו מוזיאון, או פשוט להציב שלט. אבל זה כשלעצמו לא מצדיק שימור של מבנה ישן. אם תשאל היסטוריונים, הם תמיד מעדיפים לכתוב את ההיסטוריה בספר על נייר, ולא על גבי בנין. כמובן, שאם המבנה ראוי לשימור הוא יכול גם לספר את סיפור המקום. אבל זו לא הסיבה לשימורו. שימור זה לא הנצחה.

ובכל זאת, זו הסיבה הפופולארית ביותר לשימור מבנים?

נכון, כי קשה להסביר את הסיבות המקצועיות, שקשורות בעיצוב עירוני ובאסתטיקה של אדריכלות, וגם הסיבות התרבותיות לא תמיד מגובשות ומוגדרות כראוי בשלב המאבק על השימור. האמת, שהגישה לשימור השתנתה עם השנים:

1. הגישה ההיסטורית, רוצה שהבניין יספר את סיפור ההיסטוריה של המקום.

2. הגישה האדריכלית, רוצה שהבניין (והסביבה שלידו) יעשירו את חווית המקום.

3. הגישה התרבותית, רוצה שהבניין יתרום לגיבוש של זהות תרבותית מקומית.

הדגש בקהילה המקצועית הבינ"ל עבר מהגישה ההיסטורית לגישה אדריכלית ולגישה התרבותית של שמור מורשת.

זה לא מובן, היסטוריה זה מה שהיה, אדריכלות זה תחום התמחות (1) אבל מה זה מורשת תרבות ומה ההבדל בינה לבין הגישה ההיסטורית?

מורשת תרבות זה לא הסיפור ההיסטורי, אלא הערכים שהנחו את בוני המקום. ההנחה היא שכל מבנה בעל ערך, מבטא ערכים של מורשת תרבות מסוימת (בצורתו, במרכיביו ובטכנולוגית הבניה) הנחה זו חלה גם על הנוף ההיסטורי בסביבה העירונית הבנויה (2). דוגמא בולטת היא "העיר הלבנה" בתל אביב שנבנתה בסגנון הבינלאומי עפ"י ערכי המודרניזם.

שלושת הגישות עדיין קיימות. אבל אם נחפש מבחנים אובייקטיביים יותר, להגדרת ערך של בנין או סביבה, כדי שיצדיק פעולה של שימור, נגיע בדרך כלל לפרמטרים עיצוביים, אדריכליים, ויזואלים וקוגניטיביים, שתלויים יותר בבניין עצמו, ויוצרים סרגל הערכה יותר אוניברסלי לאיכות המקום. ערכים אלו מוגדרים היום מקצועית ויש לי הרגשה שאפשר לעמוד על קרקע מוצקה בתחום הזה, באופן שאינו תלוי בהעדפות פוליטיות. בארץ, הגישה ההיסטורית עדיין שולטת. באנגליה למשל, זכה מבחן השימור האדריכלי לקונצנזוס רחב (3). אונסקו אימץ את הגישה התרבותית. ואכן, בהגדרת אופי של אזור לשימור (4) צריך להכניס גם מאפיינים תרבותיים וחברתיים. אם אנחנו מנסים שהקביעה של מבנה או אתר לשימור תהיה מקצועית ולא פוליטית, צריך להגיע להגדרת ערך של המבנה שתהיה מקצועית.

באמת לא פוליטי?
קיימת סכנה של ניצול פוליטי של השימור, כדי ליצור מיתוס לאומי, כדי לשרת מטרות פוליטיות עכשוויות. בגישה פוסט-מודרנית אפשר לשאול, איזה עבר אנחנו משמרים ומהו הסיפור ההיסטורי שאנחנו רוצים לספר. אם נחזור לאנגליה, שם, יש רק הבדל בדגשים:- השמרנים מקדמים את השימור האדריכלי כמורשת לאומית (ולעידוד התיירות). הלייבור מקדם שימור אדריכלי ותרבותי, במסגרת שיקום מרכזי ערים (ופתוח עירוני). בארץ, שבה עדיין נאבקים שני עמים על בעלות ושייכות, קיימת סכנה שכל הארץ תתמלא בקברי צדיקים (כולל

גיור של כמה שייח`ים לאחר מותם) להנצחת זיקתנו ההיסטורית, והערבים ישמרו בקנאות כל מסגד או שריד של כפרים שנהרסו, להנצחת ה"נכבה". וכך אנחנו מפנים משאבים רבים, בלי ליצור ערך סביבתי (5).

אבל המבנה המשומר יכול לשמש אמצעי הוראה מצוין?

נכון, אם רוצים ללמד אנשים היסטוריה (או היסטוריוגרפיה) של המקום, מבנים משומרים הוכיחו את עצמם כאמצעי טוב, שנותן הזדמנות לגלות דברים חדשים שנמצאים מתחת לאף וממחישים בצורה פיסית וקונקרטית את ההיסטוריה של המקום. אבל צריך לשאול את עצמנו האם זה הכל? או שיש יותר משמעות בשימור, מעבר לאמצעי הוראה היסטורי, שהוא מעין מראה מקום משומר, המציג את הסיפור ההיסטורי. בודאי שיש. גם במונחים של חיי היום יום בקהילה וגם כאמצעי הוראה אסתטית, אדריכלית ותרבותית. אחרת יתברר שהשקענו הון רב ומאמצים בלוח הוראה ענק.

למה לנו להתעסק עם הנושא הזה בארץ, אנחנו לא איטליה עם מסורת בניה ותרבות של אלפי שנים. כאן הכל חדש, לא?

דווקא כאן בארץ, זה אחד המקומות המעניינים לשימור. במאה השמינית החליטו החליפים האומאיים להקים עיר חדשה, שהייתה אחת הערים המפוארות והחשובות באזור, וקראו לה עיר החולות- רמלה. אח"כ באו הצלבנים, התורכים, הבריטים והיהודים הציונים. עושר כזה של שכבות היסטוריות, שנשתמרו ביפו, בעכו, בירושלים וברמלה, הוא נדיר בקנה מידה עולמי. במהלך נכון, יכול תושב מקומות אלו להיות תייר בעירו.

מהי המשמעות ההיסטורית של השימור?

אפשר להרוס את המבנים – למחוק את ההיסטוריה, אפשר להשאיר את מבנה כמו שהוא- להתעלם מההיסטוריה (6) ואפשר לשמר את המבנה ואת הזיכרון ההיסטורי.

ולמה לעצור פיתוח נדרש?
זאת לא הכוונה. צריך לבצע פיתוח נדרש במלואו. בצורה אחרת או במקום אחר. ואם קיימת בעיה לבצע את זה, מוסדות התכנון מכריעים. התערבות תקופתית במרקם העירוני הקיים הוא אמצעי חיוני ונחוץ לחיים עירוניים, פיתוח כלכלי וקיום חברתי. האתגר בערים היסטוריות חיות הוא לעצב אסטרטגיה של התערבות שתשמור על הערכים הפיסיים של המורשת המקומית של הנוף העירוני, ותענה על הצרכים התפקודיים של העיר, אנו לא מעונינים בערי תצוגה מתות, ערי מוזיאון או דיסני-לנד היסטורי.

ואם מסכימים על הצורך בשימור, מהי הביקורת על קביעת הערך לשימור?

ישנן שלוש טענות בנושא:

1. השימור עוסק יותר מדי בפרטים אדריכליים והיבטים אסתטיים, שלא מעניינים את הצבור הרחב, והוא נחלתו של מיעוט אינטלקטואלים.

2. השימור לא אותנטי מספיק (ברמה הארכיאולוגית), הוא שטחי וחיצוני בלבד.

3. שימור של מבנה בודד ברקמה זרה, יוצר מצב מגוחך של חוסר שייכות.

מבין שלושת הטענות, יש ממש לדעתי רק בטענה השלישית.

ומהי התשובה לטענה זו?

שני דברים, חשוב לתפוס את נושא השימור כחלק ממכלול התכנון, ולא כגורם העומד בפני עצמו. כך אפשר יהיה להעריך את אפקט השימור בהקשר לסביבה הקרובה. אסור להשאיר את השימור בשולי התכנון. הדבר השני הוא הגישה לשימור אזורים או מתחמים, ולא מבנה בודד. הערך המתקבל משימור מתחם שלם הוא הרבה יותר גדול. גם אם בתוך המתחם יש מבנים בעלי חשיבות משנית, הרי שפיתוח האזור כולו יוצר ערך מוסף גדול יותר. רק על ידי שימור מתחם, נוכל להגדיר אופי של מקום, גם במובן הפיסי וגם במובן התרבותי חברתי. קל יותר להתמודד עם מבנים בודדים, נכון יותר להתמודד עם סביבה שלימה. כמו העיר הלבנה בתל אביב, שבה, גם אם לא כל המבנים באותה איכות, ויש בה הרבה מבנים חריגים, הרי הריכוז שלהם ואופי הבינוי יוצרים ערך מוסף. יוזמות נדל"ן משנות את הקונטקסט של הסביבה, והמונומנט המשומר תקוע, מנותק מהסביבה בלי שום קשר או התייחסות. שילוב של שימור מבנים (בודדים, הקיימים בריכוז כזה או אחר) במדיניות של מילוי (Urban Infill) מכוונת ופיתוח סביבתי משופר, מביא ליצירת מקום.

השאלה מה הבניין עושה לעיר, כלומר מהו הערך המוסף והתרומה של המבנה "המשומר", שהושקע בו הון רב, לסביבה העירונית ולחיי הקהילה. האדר` פרופ` אלדו רוסי מבחין לצורך זה בין מונומנטים מניעים- שיכולים ליצור מוקד עירוני, למונומנטים פתולוגיים חולניים-העומדים מנותקים בפני עצמם (7). ומכאן הדרישה לשימור מתחם ולא שימור נקודתי ועדיפות לשימור בתוך העיר ולא באזור מנותק ומבודד. מה שנקרא עפ"י מזכר וינה 2005 "נוף אורבני היסטורי". אנשים מדברים על שימור פרטים וטכנולוגיה, אבל החומר הראשוני לשימור הוא החלל העירוני, בדרך כלל הציבורי, ומכאן הרעיון של שימור הרקמה ולא המונומנט.

כל הדיבורים על התרומה של המורשת התרבותית ליצירת קהילות, לא בדיוק עובדים, בתקופת "העיר הזוחלת" האנונימית, עם הקשרים הוירטואליים במקום המפגשים החברתיים.
יש הרבה ערים בעולם, ורובן באמת אנונימיות, ערי שינה מתות, "אנשים קטנים גרים בקופסאות קטנות" כשמגיעים לשם לא יודעים אם זה שיכון בחדרה, חולון או בפתח תקווה. אבל יש גם ערים קסומות (8) מקומות קטנים יחסית, רב שכבתיים, גרעינים של ערים היסטוריות בדרך כלל, שמעניקים לאדם "חווית מקום" ומשרים עליו את "רוח המקום". קשה מאוד להגדיר מראש את התנאים להתרחשות עירונית cit - event אבל אנחנו יודעים שזה קורה במקומות מסויימים מאוד.

ואיך נושא השימור משתלב עם גישות חדשות בתכנון, כמו בנוי בר קיימא ושיקום מרכזי ערים?

מרחבים פנויים כמשטח נקי ואחיד לפיתוח, כבר לא קיימים. אנחנו צריכים לטפל ביצירת מקומות בתוך סביבה בנויה קיימת, ולטפל בבעיות של ניוון מרכזי הערים ודרישה לבניית מגורים חדשים בצפיפות גבוהה יותר. שימור מבנים ואתרים יכול לשפר את איכות העיצוב העירוני והרקמה העירונית במסגרת פרויקטים כאלה. תחיה עירונית ע"י יצירת חלל ציבורי עשיר ובעל תוכן כולל מבנים לשימור שהם המונומנטים של העיר היום. והם צריכים להיות בתוך העיר ולא במנותק ממנה.

ומה עושים עם הבניין "המשומר"?

אין טעם להשקיע ולשמר מבנה, ולהשאיר אותו כרשומה ארכיונית. או אפילו מוזיאון (שלא ממש זקוקים לו). צריך להחיות את המבנה המתפורר, להתאים אותו לצרכים נוכחיים אמיתיים, וגם להוסיף לו במגבלות מסוימות, במטרה לתת לו חיים חדשים.

ואולי בעצם מדובר בסה"כ בנוסטלגיה, ואנחנו רצינו לבנות עולם חדש?

גם במטרת השימור וגם בהפעלת המבנה מתייחסים להווה ולא לעבר. הנוסטלגיה מעניקה ערך לכל מה שהיה בעבר. אנחנו בודקים את הערך שיהיה לבנין המשומר לאחר השימור. בארץ הקודש בכל מקום שדורכים, יש היסטוריה, אבל האדריכלות והבינוי כמו החיים ממשיכים ומשתנים. אי אפשר להקפיא את העיר כמו בסרט. אדריכלות בת זמננו מנסה להיות נאמנה לרוח הזמן, אבל גם לרוח המקום. והמקום, יש בו גם זיכרונות, חוויות ולפעמים גם אופי מיוחד. השימור מאפשר חיים תרבותיים רציפים לאורך התקופות שעברו על המקום, ולא יוצר ערים מתות שקפאו בזמן ללא פעילות אנושית. שימור מתחם נותן בסופו של דבר תחושה של מקום טוב.

שימור בר קיימא נותן פתרונות לצרכים עכשוויים בלי לוותר על הנחלת המורשת לדורות הבאים. אנחנו מעוינים במבנה פעיל שיתפקד ויענה על צרכים אמיתיים ולא יעמוד כעדות ארכיונית. בנין זה לא חפץ שיכול להיות מאוכסן במוזיאון, קל וחומר סביבה בנויה. שימוש במבנים, יכול וצריך להניב הכנסות ו/או לשרת את הציבור.

או, הזכרת כסף? זה לא עקב אכילס של השימור? למה זה כל כך יקר?

בבניה פרטית אנחנו יודעים שבדרך כלל כדאי לעשות שיפוץ ("רמונט") למבנה קיים ולהתאים אותו לצרכים החדשים, מאשר להרוס אותו ולבנות מחדש, אם אין צורך לבצע שינויים קונסטרוקטיביים ותשתיות חדשות. דווקא מבנים ישנים מוכיחים את עצמם כגמישים מאוד (יחסית) (9). בשימור יש להוסיף עלויות של תיעוד מדוקדק, ביצוע בחומרים ושיטות ידניות (לפי פרטים מקוריים). כדי להוזיל עלויות יש לדעתי, לקבוע רמות שימור. לא כל בנין ישן לשימור צריך להיות ארמון משוחזר.

עלויות התחזוקה הגבוהות של מבנים משומרים יכולים לצמצם את היקף הבניה לשימור במידת מה. אבל כל תכנית שימור מעוררת את צבור השמאים ועורכי הדין, בבחינת "ישמחו השמאים". ובעלי המקרקעין תופרים לעצמם כיסים גדולים פי כמה ממידתם.

ומה עם יזמות עסקית כבסיס לפיתוח חברתי וכלכלי?
הערך היחיד האמיתי ביזמות נדל"ן הוא זמן החזר ההשקעה, לא שימור ולא מורשת. אין בעיה להרוס את המושבה הגרמנית ולבנות שם קניון או לבנות מלון על המצדה. לעומת זאת, תכנון פיסי בכלל ושימור בפרט, פועלים לטובת הצבור ככלל, ודואגים לצרכיו ומגינים על האינטרסים שלו. כאשר מוסדות התכנון שוקלים את התועלת שבשימור לעומת הגדלת ההשקעה הנדרשת או דחיית ההכנסות מנכס נדל"ן לשימור, הרי הם מבצעים הערכה שמאית ומציעים מנגנוני פיצוי במידת הצורך, כמו הענקת זכויות בניה סחירות במקום אחר. השימור הוא לא הליך נדל"ני רגיל, ושכרו יבוא רק בעתיד. כאשר הקרקע בבעלות ציבורית מצטמצמת הבעיה, כמובן.

אז מהי התועלת המעשית שבשימור ?

באופן כללי, איך מעריכים כמה שווה איכות החיים שלנו? בכל אופן יש כמה נקודות מדידות.

1. מבנה משומר שווה יותר ממבנה חדש. יזמי נדל"ן משתמשים במבנה לשימור באופן שיעלה את ערך הפרויקט שלהם ומפיקים רווח כלכלי ממורשת תרבות. הם לא ממש מעונינים לשמר בעצמם, אבל הם בהחלט מעונינים להיות בסביבה המיידית.

2. שימור מורשת הבניה והתרבות הוכחה כמקדמת תיירות מעולה. האטרקציה התיירותית, במקרה שלנו האזור המשומר, מתנהגת כמו כל מוצר כלכלי. נעשתה בדיקה כלכלית בזכרון יעקב על עלית ערכי הנדל"ן בסביבה והגדלת הפעילות העסקית במרכז המושבה במידה משמעותית.

3. שימור מבנים במסגרת שקום מרכזי ערים/ החייאת לב העיר, הוא פרויקט כלכלי חברתי, קשה אך אפשר לכמת את תועלתו משיקום חברתי. נכסי מורשת מהווים כלי ליצירת גאווה והזדהות עם המקום, וככאלה הם אמצעי שיקומי לאוכלוסיות חלשות הגרות בלב העיר. או כאמצעי למשוך תושבים חדשים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה יותר וגם הון חדש.

4. השימור מהווה בדרך כלל פוטנציאל לפיתוח איכותי יותר של התכנון ומכאן של הנכס.

וכל זה מעבר לרווח התרבותי האסתטי הסביבתי. וכאמצעים לחינוך ופנאי.

מי עוסק היום בשימור, והאם יש ביניהם הבדלים בגישה?

בשימור יש שילוב מעניין של גישות (דיסציפלינות), מארכיאולוגיה, אדריכלות ואיכות הסביבה. אפשר לתאר שלושה שנתקלו בבניין לשימור. הארכיאולוג תיעד במדויק את המבנה עם כל הפרטים שלו, ואחר כך קבר אותו, כדי לשמור עליו. האדריכל תכנן בנין גדול וחדש והשתמש במבנה החשוף או חלקו, כאלמנט בקומפוזיציה שלו, ואיש איכות הסביבה גידר את כל האזור והרחיק את האנשים כדי לשמור על הסביבה "הטבעית". במשך הזמן נמצאה דרך פעולה ראויה יותר, כדי לפעול ביחד. הסביבה העירונית לא מבדילה בין בנין מהמאה ה-18 או סוף המאה ה-19, לכן נדרש שיתוף פעולה.

האם אין קריטריונים פשוטים כדי לקבוע מה שווה שימור?

הקריטריון העיקרי הוא הערך של המבנה והסביבה לאחר השימור, והוא בכלל לא פשוט ותלוי במיומנות המקצועית וברגישות העין של המתכנן. נעשו נסיונות לקבוע קריטריונים מוקדמים כמו אותנטיות או ייחודיות או חשיבות היסטורית. שלושתם הרסניים מבחינת השימור!

1. התעקשות על אותנטיות תשאיר אותנו עם חורבות חסרות תכלית ותועלת. כי מה שחשוב זה האותנטיות של המסר, והאיכות שלו, ולא האותנטיות של המבנה על כל פרטיו. גם כאשר אנחנו משמרים ממצא ארכיאולוגי בודד ששרד, ברגע שאנחנו משחזרים אותו במנותק מסביבתו ההיסטורית, הוא לא מייצג את מה שהיה באמת.

2. לא צריך להעריך מבנה רק בגלל שהוא שונה או מיוחד. לפעמים גם מתחם מוכר מוערך בגלל איכותו ותרומתו לסצינה המקומית.

3. והקריטריון הכי מניפולטיבי זה החשיבות ההיסטורית. כי כולנו רוצים להיות הכי חשובים...

אותנטיות, ייחודיות וחשיבות היסטורית יכולים אולי להיות לגיטימיים כבונוס אבל לא כתנאי סף.
ישנם גם כמה קריטריונים חשובים נוספים שהוצעו:

1. דוגמא למלאכת מחשבת טכנולוגית.

2. אתר בעל ערך נופי (10).

3. מבנה חלוצי "הנושא חותם של ראשוניות"

4. אתר המאפיין תרבות חיים והווי של תקופה.

בסה"כ מדובר בהגדרה די חמקנית ולכן גם אונסקו נעצר בהגדרה כוללנית: (outstanding universal value) . ויש גם סטריאוטיפים שכדאי להיזהר מהם. אנשים מצפים ממבנה שמיועד לשימור שיהיה גדול, מפואר, מרשים ובעל עיטורים. אבל כמובן לא כל מבנה ישן, גדול, עם הרבה עיטורים ראוי לשימור. אדריכלות מודרניסטית (באוהאוס) ומקומית (ורנקולארית- מושבות הברון) ראויים לשימור לא פחות.

ומה בעצם עושים כדי לשמר בנין, כשאומרים שימור למה מתכוונים?
הכוונה למכלול פעולות שמטרתן להבטיח המשך קיום תקין ושלם של המבנים והאתרים המיועדים. הפרקטיקה של השימור כוללת: הגנה (ע"י גידור או קירוי), תחזוקה, ייצוב, שימור הקיים (preservation), שיחזור (החזרת האתר לצורה שהייתה בעבר ללא תוספות או שינויים), שיקום (כולל התאמה מחדש), בניה חדשה (ר-קונסטרוקציה על סמך תיעוד), העברה (של המבנה למקום אחר), פרוק והרכבה מחדש, שיכפול (יצירת העתק מדויק replica), ושימור חזית (façadism) או פרטים.
בדרך כלל כשאנחנו מדברים על שימור אנחנו מתכוונים לשיקום! איך משמרים?

הכל מתוך ארגז הכלים של השימור שנזכרו לעיל, בכמות ובהיקף מינימאליים שיהיו מספיק משמעותיים (11) ובשילוב עם בניה חדשה, שלא בסגנון פסוידו-כאילו-היסטורי-כזה, המעוות גם את האמת ההיסטורית וגם את האמת העכשווית, תוך נטרול השפעות שליליות של תנועה וחניה, על בסיס המרקם העירוני הקיים תוך התייחסות לנפחי הבניה והגבהים של הבניה. וגם מציאת שימוש אמיתי למבנה ובתקווה ליצירת סביבה טובה יותר.

(1) התמחות אולי, אבל גם גישה בין תחומית.
(2) חינוך למורשת מציג את העושר התרבותי של המקום. "מאין באנו ולאן אנו הולכים".
(3) www.odpm.gov.uk PPG15
(4) מה שנקרא ע"פ מזכר וינה 2005 "נוף אורבני היסטורי".
(5) דוגמא דווקא ממקום רחוק - הממשל הרוסי עושה מאמצים גדולים להשכיח את זכר התקופה הסובייתית. מאחורי הכיכר האדומה במוסקבה, הייתה בריכת מים חמים, ששמשה את הציבור בחורף הרוסי האכזר. ב=הבריכה עמדה על בור שנכרה לצורך הקמת בניין הסובייט העליון (בתחרות בינלאומית מפורסמת מאוד 1931) במקום שעמדה בו כנסייה קטנה (ישו המושיע) שהייתה אולי הכנסייה המכוערת ביותר ברוסיה ואסון אורבניסטי לא קטן. מנימוקי שימור מבנים החליטו שלטונות מוסקבה להרוס את הבריכה ולבנות מחדש את הכנסייה הנ"ל. כך שלצורך מחיקת ההיסטוריה בנימוקי שימור מבנים הצליחו דווקא לגרום נזק למקום.
(6) כמו מבנים בגרמניה מתקופת הרייך השלישי שהפכו מוקד עליה לרגל של נאו-נאצים.
(7) The Architecyure of the City Aldo Rossi
(8) איטאלו קאלווינו - הערים הסמויות מעין, ספרית הפועלים.
(9) ר` הסבת מבני תעשיה בחבל הרוהר בגרמניה.
(10) כולל שימור גן היסטורי ע"פ פירנצה 1982 כדוגמת אזור האקוודוקט בקיסריה,כולל אזור בדיונות וגבעות הכורכר.
(11) שימור קטע חזית מקורית הצמוד למגדל זכוכית ענק (400% בניה, שד` רוטשילד ת"א) זה לא שימור נוף עירוני,אלא שימוש באביזר ישן כקישוט לשמלה חדשה.