התערבות במבנה היסטורי

• שימור מונע - בקרה על תנאי הסביבה להגנה על החומר. כולל ניטור תנאי לחות וזהום להקטנת בליה, שיפור הניקוז, קרוי להגנה, הגנה קתודית על חלקי פלדה והדברת מזיקים (טרמיטים וגם מזיקים אחרים).
• שימור - כיחול מישקים תקופתי. טיפול בקורוזיה של פלדה.
• חיזוק החומרים - .מילוי (grouting) של חללי קמרונות וקירות כפולי דופן למשל.
• חיזוק האלמנטים המבניים הראשיים – עמודים אמנות קירות – הגדלת כושר הנשיאה שלהם על ידי חישוקים למשל. תיקון פגמים ע"י שחזור מקומי (בשיטת "להתיר ולתפור[2]" למשל).
• חיזוק כל המבנה - במיוחד בטיפול בהשפעות גלובליות חיצוניות על המבנה כמו שקיעת קרקע ותאוצת קרקע (רעידות אדמה). מחייב התערבות כוללת ברמות שונות.
• שיפור התנהגות המבנה - חלוקת עומסים חדשה.
• טיפול בקרקע וביסודות - העברת העומס לשכבות עמוקות יותר (underpinning) הגדלת יסודות.

• אינטגריטי - הנאמנות למערכת ערכים שלמה מסוימת, שעל פיה נבנה המקום. הערך של המורשת האדריכלית היא לא רק במראה החיצוני אלא בשלמות המבנית הנאמנה לטכנולוגיה של התקופה. אין לעוות בפעולת ההתערבות עדויות פיסיות של המורשת התרבותית.
• התערבות מזערית - ההתערבות תכיל רק פעולות שהוכחו כחיוניות ובהיקף המינימאלי הנדרש. גם כאשר מדובר בבטיחות ויציבות המבנה. גישה זהירה - מבוססת על כבוד לחומר ולהקשרים ולמשמעויות הטמונים בו, יכולה לאמץ גישה אינקרמנטאלית במיוחד כאשר אין ודאות באבחון הבעיה או ביעילות הפתרון עדיפה עבודה בשלבים במקום פתרון דרסטי.
• הפיכות - האפשרות להחזיר מצב לקדמותו בלי לגרום לפגיעה נוספת בנכס שטופל. הפתרונות המיושמים ניתנים להסרה ולהחלפה. בעזרת ידע משופר בעתיד יתכנו פתרונות טובים יותר. ובכל מקרה צריכה ההתערבות לאפשר טיפול חוזר בעתיד (גם אם היא לא הפיכה במלואה).
• אותנטיות - שמירה על האמת הנובעת מהמקור. האותנטיות לא נקבעת במבחן קבוע אלא יחסית להקשר התרבותי שלו. מדובר על האותנטיות של המסר התרבותי ושל מקורות המידע. ולא על איסור השימוש בחומר שאינו מקורי או שימוש שאינו לפי המקור, למשל . ובהקשר לכך - שמירה מרבית של החומר- החומר המקורי הוא התיעוד והעדות הטובים ביותר של המורשת הבנויה וערכיה. ולכן חשוב לשמור לא לאבד את החומר המקורי במידת האפשר. זיהוי ברור של תוספות – כדי שלא לעוות את העדות המקורית.
• תאימות Compatibility - מתייחסת להתאמת החומרים (חדש וקיים)– ללא השפעה שלילית על החומר המקורי[4] ולשימוש הפונקציונאלי במקום, המכבד את המשמעות התרבותית של המקום. 
• כבוד התרומה של כל תקופה - האתר מעיד על מכלול הפעולות האנושיות לאורך כל התקופות שבו שימש. ולכן אין לבטל תרומה משמעותית למבנה בטענה שאינו מקורי או בגלל אחדות הסגנון. או לבצע מחיקה תרבותית בגלל שיקולים פוליטיים. יש להתחשב בזהות התרבותית המגוונת של המקום במיוחד בארץ ישראל.

תיקון אלמנט מבני אחד לא יפגע בשימור המבנה בכללותו. דבר המחייב גישה רב תחומית ועבודה בצוות. (אינטגריטי)

• התיקון יענה על בעיות השורש ולא על הסימפטומים. (אינטגריטי)
• עדיפה בדיקה ללא הרס על פני ניתוח פולשני. (אותנטיות, התערבות מזערית).
• התיקון הטוב ביותר הוא אחזקה מונעת[5]. תחזוקה לא נכונה יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך של החלשות החומר. (התערבות מזערית)
• שימוש בטכנולוגיות וחומרים חדשים לתיקון המבנה על פי עקרון התאימות, ללא פגיעה בחומר או בערכי מורשת. יש לבחון תופעות לוואי של חומרים חדשים לאורך זמן. (תאימות) עדיפה שיטת התיקון המתאימה להקשר התרבותי (אינטגריטי)
• תיקונים או תוספות צריכים להיות ברי-הבחנה מהחומר המקורי. (אותנטיות)
• תיעוד, מחקר וניתוח רציונאלי משמשים להשגת השימור
• הגבלת פעולות השחזור למידע ודאי ולחומר קיים (אותנטיות ואינטגריטי). פרוק והרכבה, במידה ואמצעים אחרים לא יעילים או מעשיים.
• תיקון חלקים מבניים בלויים עדיף על החלפה. כלומר, מחליפים רק את המוט הבלוי באגד הגג ולא את כל האגד. (אותנטיות).
• ניתן לשמור גם על שינויים, פגמים וחוסר שלמות כאשר הם חלק מההיסטוריה של המבנה . לדוגמא פטינה או כל שינוי טבעי בלתי נמנע שאינו בליה או שאינו מסכן יציבות המבנה והוא בעל ערך אסתטי המעיד על אותנטיות ועתיקות החומר.

• סכימה מבנית - היא תבנית מפושטת ואידיאלית של המבנה המראה את מהלך הכוחות והפיכתם למאמצים. הסכימה צריכה להיות מספיק פשוטה לחישוב ומספיק קרובה למציאות. הסכימה המקורית יכולה להשתנות ע"י פעולות בניה כמו פתיחת פתחים ביטול קשתות וכד` וגם כתוצאה מנזקים מבניים – סדקים התנתקויות וכד`. שינוי זה יוצר חלוקה מחדש של המאמצים במבנה.
• חומרים - קצב הבליה מושפע גם מנקבוביות החומר וגם מההגנה (או חוסר ההגנה) עליו ע"י קירוי ואחזקה שוטפת. בדרך כלל הבליה חיצונית וגלויה לעין וניתנת לזיהוי בקלות אבל שטיפת החומרים הדקים בליבת הקיר או התרוקנות הקמרונות או פעולת מזיקי העץ הן סמויות. 
• הטרחות - מעבר להעמסות הידועות ולתאוצות סיסמיות כדאי להתעכב על הטרחות סטאטיות עקיפות הנוצרות מדפורמציות הפועלות בגבולות המבנה כמו שקיעת קרקע או התפשטות תרמית, זחילה של העץ או התכווצות המלט. כולם מייצרים כוחות (משתנים) בהנחה שהאלמנט המבני לא חופשי לנוע.

[13] כפי שטען prof. Giorgio Crocci