בניין מספר 9

דקות אחרי שרעש האדמה פקד את טורקיה קיבל אורן רוזנר שיחת טלפון. עוד לפני שידע מי נמצא מהצד השני של הקו הוא ידע במה מדובר. השעה הייתה 4 לפנות בוקר. רוזנר ניסה לחזור לישון ללא הצלחה, מריץ בראשו את כל מה שצריך לארגן. לבסוף יצא מהמיטה, התלבש בבגדי ריצה ויצא כדי להצטרף לאימון קבוצת המרתון בה הוא חבר. למרות כללי הקבוצה רוזנר נאלץ לענות לשיחות והודעות תוך כדי האימון וכמה שעות מאוחר יותר הוא כבר היה על טיסה לטורקיה. עד שהיום הארוך של רוזנר הסתיים הוא כבר הספיק לחלץ מבין ההריסות ילד חי.  

יחידת החילוץ וההצלה הארצית הינה יחידה מיוחדת במבצעיות גבוהה. בכל פעם שאסון טבע מתרחש אי שם ברחבי הגלובוס ישראל ממהרת לשלוח סיוע, לרוב בדמותן של משלחות חילוץ מקצועיות. אולי זה מתוך דאגה כנה, תחושת שותפות גורל של עם שביתו היה כמעט מאז ומעולם תחת איום או סכנה. אולי זה מתוך הצורך להראות לכולם שאנחנו עם אכפתי, או מתוך הצורך הטבוע מהבית או מהגנים של כולנו להוכיח שאנחנו הכי טובים. אולי זה מתוך הרצון בגיוס עוד מעט דעת קהל חיובית בקרב מדינות העולם אשר בעשורים האחרונים לא ממהרות לעמוד לצידנו עם עלייתם של סכסוכים פוליטיים.   

אבל יש שתי דמויות בסיפור הזה שאותן הסיבות לא מעניינות. הראשון – הניצול, מי שמחולץ מתוך ההריסות. החיים שלו מעניינים אותו יותר מכל סיפור אחר שנמצא בחדשות. השני – המחלץ, שכל מה שהוא רואה לפניו זו הזדמנות להשתמש בכישורים המקצועיים שלו כדי להציל חיים. ומבחינתו, אם מישהו רוצה להרוויח על גבו הון פוליטי או יוקרה שיבושם לו, כי המציל נפש אחת...

אורן רוזנר, הוא בן 30, מהנדס. שירת בקבע עד דרגת רס"ן והשתחרר ממש לא מזמן, בספטמבר בשנה שעברה. היום הוא עובד בחברה להנדסה וקסמן גוברין גבע כמנהל פרויקט.

הביקור האחרון שלו לפני מספר שבועות בטורקיה לא היה הפעם הראשונה עבורו בעסקי הצלת חיים. רוזנר למד הנדסת בניין לתואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון ומשם המשיך לתואר שני במקרקעין בטכניון. הוא נכנס לשירות צבאי בתחום מחקר מיגון מבנים, וכמו כל המהנדסים שנקלטים בפיקוד העורף עבר הכשרה של מהנדסי חילוץ. לאחר שהתקדם בסולם הדרגות אף מונה למפקד ההכשרה. הגדרת המקצוע שלו מבחינתו היא תכנון דרכי הפעולה כדי לשמור על שלומם של המחולצים, אך לא פחות מזה – שלומם של המחלצים.

אורן, בוא נתחיל בהסבר הפשוט של מה שאתה עושה. הרי מהנדס בדר"כ רואה תכנית ואז מתחיל לבנות לפיה. אבל מהנדס חילוץ רואה בניין הרוס והוא צריך להבין איך להוציא מתוכו שורדים. זו לא מהות ההכשרה המקצועית, אז איך עושים זה?

הכל מתחיל מהבנת סכמות של מבנים שקרסו על סמך עקרונות: זיהוי המערכת המבנית, האם זה מבנה כובד, או מבנה עם אלמנטים טרומיים? צריך לגבש הבנה לגבי הנזק שהמבנה חווה. לפעמים ההתמוטטות היא לא תוצר ישיר של רעידת האדמה ולכן חשוב להבין מה היה הגורם, למשל פרטי ביצוע שלא יושמו כמו שצריך. זו הבנה של הסיבות להתמוטטות ברמה ה"גלובלית". ברמה ה"לוקאלית" חשוב המיפוי של אזורי העניין בבניין הספציפי: מאיפה יכולים להיכנס לחלץ? האם ניתן לזהות קורות ומבנים ועל מה הם נשענים כרגע? האם הם במצב סטטי אלטרנטיבי יציב או שהם לקראת שבירה או התמוטטות? האם צריך לעגן משהו או לתמוך אותו? אם פותחים פתח האם תומכים את הדרך שבה ננוע?

מאיפה מתחילים?

אם יש תוכניות של המבנה זה עוזר, אבל גם אם אין הרעיון הוא שמהנדסי חילוץ אלו אנשים שעוסקים בתחום יום-יום ומסתמכים באופן אינטואיטיבי על הבנת המבנה, וכחלק מההכשרה, לומדים על מערכות התמוטטות, על התנהגות של התמוטטות.

בעצם עומד מולנו בניין אדיר ואנחנו בונים סביבו סיפור מעשה: אנשים כנראה היו במיטות וישנו, אולי בחדרים, אולי בסלון, ועכשיו נרצה להבין איפה כל החדרים האלה. האם היו שינויים במבנה לאורך השנים. אנחנו לומדים את המבנה מתוך ההריסות - אלמנטים של אלומיניום או מרפסות או כל דבר אחר שמזוהה עם חזית, למשל. חילוץ מידע מהאוכלוסייה המקומית ויצירת סקציה סכמטית עקרונית שמספקת כיוון והכוונה איפה שווה לחפש. כשיש מהנדס בניין בשטח הדברים יותר ברורים מאשר לאדם ללא הכשרה מקצועית. אתה מיד רואה צנרת ומזהה שירותים, או מטבח. אתה לומד מה לחפש, מה בולט. חשוב להבין מה סוג התקרה. אם זו תקרת צלעות – במקום לפתוח צלע, לפתוח מילוי. אחרי שלב החילוץ חלק מתפיסת החירום מגדירה בחינת מבנים שלא התמוטטו.

עבור רוזנר זו משלחת שלישית. הוא כבר היה עם המשלחת של פיקוד העורף אחרי רעידת האדמה במקסיקו ב-2017, ובאלבניה ב-2019. כמו כל דבר בחיים הוא יודע היום שמעבר להכשרה יש בידיו כלי חשוב מאוד בידיים ונדיר בתחום הספציפי הזה – ניסיון.

היום רוזנר הוא מהנדס פלוגה ב' ביחצ"א – יחידת חילוץ ארצית, יחידה שעומדת בתקן העולמי של INSARAG  (INTERNATIONAL SEARCH AND RESCUE ADVISORY GROUP), ארגון עולמי שבכל אזור אסון מקים מנהלת ומתאם בין המשלחות השונות.

מה היו התחושות כאשר הבנת שאתה קופץ לאירוע?

כשראיתי את הטלפון של מהנדס היחידה עניתי לו – להכין דרכון? וזה עוד לפני ששמעתי על רעש האדמה בתקשורת. מיד יצרתי קשר עם סגן שגרירת ישראל בטורקיה שהוא קרוב משפחה. יצאתי לריצה כחלק מאימון למרתון. חזרתי הביתה. ארזתי, וטסתי. כשנחתנו חיכו לנו מיניבוסים שלקחו אותנו ישר לאתרים במרכז העיר והתחלנו לעבוד. 

מה ההכנות שנעשות לאירוע כזה?

מקבלים סקירה. תדריך כללי. סקירה של האזור הנפגע. סקירה על אופי הבנייה בטורקיה. חיסונים לאזור מוכה אסון. השלמות של חיסונים פגי תוקף.

ואיזה ציוד לוקחים?

ציוד מיגון אישי – קסדה, מגני ברכיים, אפוד. עפרון שכותב על הכל, וספריי צבע.

אז ארזתם לבד, דילגתם על הדיוטי פרי, לא עצרתם אפילו במלון בשביל להניח את הטרולי. אתם מגיעים לטורקיה ו..מה קורה בשטח?

מגיעים לאזור אסון. זה שוק ראשוני של להגיע לרחובות שלמים שמתוך 30 בתים נשארו לעמוד שניים. אוכלוסייה סביב מדורות ברחוב שפונה אליך ומבקשת עזרה רק כי יש לך קסדה ואפוד. מאוד מהר מתחזק ריח הריקבון. החוויה עצמה קשה וצריך להתנתק איכשהוא ולזכור בשביל מה באת ולהתחיל להתנהל מעבר לשוק כדי להתמקד ולעבוד.

השיטה היא כזו שכל משלחת מקבלת משימה ללא חפיפה לאחרות. אנחנו קיבלנו את בניין 9, וכמעט כל פרק הזמן עבדנו על אותו בניין.

מתחילים בסריקות של כוח שמורכב ממפקד, מהנדס ורופא. המהנדס סוקר את המצב של המבנה כדי להבין לאן ומאיפה מכניסים את כוחות החילוץ, לפעמים תוך כדי זחילה, ולהבין עם מה אנחנו מתמודדים.

אחר כך נכנסים לנקודות שונות ואז עושים הדממת אתר – כל הרחובות מסביב – באגרים, כוחות חילוץ, אזרחים – כולם עוברים למצב שקט. ואז צועקים באנגלית "האם יש פה מישהו?" כבר בלילה הראשון שמענו קול חלש זועק "הלו". אפילו עכשיו כשאני נזכר בזה יש לי צמרמורת. השתקנו את כולם ואחרי כמה שעות של עבודת איתור ופתיחת חורים בתקרות הוצאנו ילד בחיים. הוא הלך לישון בסלון על הספה, בקומה הראשונה של בניין, ובעקבות רעידת האדמה 8 הקומות שמעליו פשוט התמוטטו עליו. והוא שרד.  

איך אנשים שורדים דברים כאלה?

אם ניקח קורה ונרסק אותה ברמה שהבטון לא יתפקד ונעמיס עליה – הקורה תקבל עקומה. קורה היא לא אלמנט קווי ויש לה גם ברזל עליון וגם תחתון ולכן היא לא תתנהג כמו כבל בחלקו העליון. לחץ יתחיל לפעול בין אלמנט ואלמנט והרשת התחתונה עובדת במתיחה ונוצרים שני כוחות חדשים – כוח מתיחה וכוח לחיצה. לחיצה בסיב העליון ומתיחה ברשת התחתונה וזה מה שמחזיק 8 קומות של בניין מעל ילד.

אחרי ששמעתם את הילד קורא לעזרה בין ההריסות, מה עשיתם?  

עשינו חורים והתקרבנו כדי לבדוק אם הוא שומע אותנו טוב יותר – כדי להתקרב אליו כמה שניתן. ברגע ששמענו אותו הרבה יותר טוב, תוך סיוע של מתרגם טורקי, פתחנו פתח בתקרה ולאט לאט הגענו אל הילד. יום למחרת חילצנו שתי אחיות בנות 20, והן סיפרו שהן שמעו קולות של ניצולים נוספים. התקדמנו אני ופארמדיק וחילצנו אבא ובת.

תוך כדי התקדמות אנחנו עושים כל הזמן מדידות. במקרה הזה הסתבר בשלב מסוים שה"תקרה" של המנהרה שחפרנו ירדה בס"מ אחד. בהנחיית המהנדס של המשמרת הבאה צוות החילוץ שהחליף אותנו יצא, ואז המנהרה ירדה ב-10 ס"מ, מה שאומר שאם היה מישהו בפנים הוא היה נמחץ למוות. מצד אחד אתה מקבל עשרות החלטות בדקה, אבל מצד שני לפעמים התקדמות של מטר לוקחת שעות.

מה לגבי כלים או מיכשור שאין דרך לשנע לאזורי האסון?

הבאנו טונות של ציוד חילוץ. אבל בסוף אתה מסתדר עם מה שיש. נעזרים אפילו עם ג'קים של רכבים. האבא ששכב מולי היה עם פצעי מעיכה, נתנו לו משככי כאבים ורגע לפני המשיכה נתנו לו קטמין. חילצנו אותו תוך 6 שעות וזה מהר, אבל אתה מבין שצריך לרוץ, צריך אינטואיציה וצריך להתקדם.

בתור אומת ההייטק, אין לנו אמצעים טכנולוגיים מיוחדים שעומדים לרשות היחידה?

יש לנו מצלמות דקות TPL או 360 כדי לאתר לכודים, אבל הכלים הכי חשובים הם עפרון, מחברת ומטר. אנחנו משתמשים בהם כדי לייצר סקיצה של המבנה ולתכנן תומכות אפשריות וזה עושה פלאים. כל הקסם נמצא שם. אנחנו יודעים להביא יכולות מבחוץ – הפעלה של באגר ומפעיל מקומי שנכווין אותו לפעולות שונות. מנוף ושרשראות להרמה ופינוי. במקסיקו אפילו הבאנו צוות מודדים כדי לנטר קורה שראינו שהיא נוטה וחששנו שהיא תתחיל לנזול ולמוטט אגף שלם. חלק מהמתודה מדבר על הנחיית צוותים חסרי ניסיון, מקומיים.

מה באמת חשבו עליכם המקומיים? נוצר קשר? יחסים של כבוד הדדי? חברות אפילו?

מול המקומיים רמת השיח ואופי השיח ברחוב השתנו מאוד לאורך השהות. היו באים לקרוא לנו במיוחד לפעולות חילוץ. בגלל שהיו לנו הרבה הצלחות, ובגלל שיש לנו אנשי מקצוע שיודעים לדבר בצורה שירותית. המקומיים היו מקבלים מאיתנו תשובות מפורטות יותר, עם יותר היגיון, וזה בזכותם של קציני אוכלוסייה שזו בדיוק ההכשרה שהם מקבלים וזה תפקיד שלא קיים במשלחות אחרות. כנ"ל לגבי מהנדס בניין כחלק מהצוות שיש לו אמירה.

לתמונות נוספות (דובר צה"ל) >> 

מעבר לפופולריות בשטח, כיצד באה לידי ביטוי הרמה המקצועית של המשלחת בהשוואה למשלחות אחרות?

לא פעם ראשונה שאנחנו מוכיחים בעולם את הרמה שלנו. כשהתמוטט בניין מגורים במיאמי לפני מספר שנים כל היחידות האמריקאיות הגיעו לסייע אבל המשלחת הישראלית מאוד השפיעה על כל מהלך החילוץ. תיחקור של הבניין, סדר הדירות, איפה היה בנאדם בכל שעה ובאיזה חדר. אנחנו מביאים ידע חדש לשטח.

לאור ההתעוררות החיובית ביחסים שבינינו לבין טורקיה בתקופה האחרונה, אחרי שנים פחות טובות, הייתה תחושה של שליחות מעבר להצלת חיים?

נציגים של משרד החוץ שלנו היו בשטח כל הזמן, ונשארו שם גם אחרי שעזבנו. אבל גם אם לא היינו רוצים לחבוש את הכובע הזה – הוא קיים. מדינה זרה, חיכוכים פוליטיים... אבל בסופו של דבר אנחנו לא מתעסקים בזה. אנחנו כן מקפידים לא לייצר בעיות פוליטיות, ואנחנו יודעים שהבאז שנייצר בזכות החילוצים הוא חיובי.

איך באמת מגיב אדם היה תקוע שעות, ימים אפילו, בלי מים, עם תחושת ודאות שכל רגע הוא יכול למות, ואז הכוח שלכם מחלץ אותו?

מיד יש תגובה של - לא מאמינים. מישהו אשכרה שומע אותם, ועובד שעות כדי לחלץ אותם. מבוגרים מאוד משתפים פעולה. ילדים מגיבים בצורה היסטרית או מוזרה. היה ילד אחד שביקש לשמוע מוסיקה וביקש ספציפית לשמוע את שון פול. כדי לעודד את המצברוח שלו שמנו שון פול, למרות שמדובר בחלל עבודה קטן ועם כל הקושי מסביב. כשכואב להם זה יותר קשה, אבל ברגע שהם יוצאים מיד יש המונים שרוצים לקחת חלק בחגיגות, פוליטיקאים שבאים להצטלם עם מחולץ חי, אבל כמה שיותר מהר מעבירים את המחולצים לאמבולנס. אח"כ אנחנו מקבלים עדכונים ממקומיים שעבדו איתנו – אנשי מקצוע או מתנדבים ארעיים – שנתנו להם להרגיש חלק מההצלחה של המשלחת, והם מתרגשים להיות חלק מזה ושולחים לנו תמונות וחדשות מביקורים בבתי החולים ומחילוצים נוספים מהשטח.

סרטון מרגש מרגע החילוץ (דובר צה"ל) >>

איך מתאמנים לעבודה כזו? לאירועים כאלה?

יש הרבה אימונים, אימון על טכניקות ספציפיות שתלויות במהנדס. מהנדס יכול להיות אחראי גם על ארבע נקודות שונות כי בדר"כ יש מעט מהנדסים על כוח חילוץ גדול יותר שעובד במספר נקודות. יש שיטות לבחינת התרחבות סדקים, סימון, מדידות ובחינת תזוזה. אימון מערכים כמו מערך מהנדסי חילוץ. יש גם אימון יחידתי פעם בשנה על אתר חי – למשל מתחם פינוי בינוי בתיאום עם יזם. אנחנו מבצעים הריסה מבוקרת, מבוימת, כדי שהמבנה יתמוטט באופן שדומה להתמוטטות כתוצאה מרעידת אדמה, מתבצעת הטמנת בובות-ניצולים ואז מתחילים בחילוץ.

ומה אופי הפעילות של מהנדסים והנדסאים בפיקוד העורף בשגרה?

במילואים יש כמה מאות מהנדסי חילוץ ברמות כשירות משתנות בין גדוד לגדוד. התפקיד הבסיסי - מהנדס מחלקה - חלק מצוות חילוץ, להיות מוכוון פעולות חילוץ. משם אפשר להתקדם לתפקיד מהנדס פלוגה או מהנדס גדוד. מנסים גם שתהיה התמחות למחלקות. אצלנו יש התמחות בתימוך  ועבודה בגובה. אבל זה רק ביחידה שלנו. ביחידות אחרות כולם מקבלים את אותה הכשרה.

מהנדס שיש לו תחושת שליחות, ורוצה לנצל את כישוריו בהנדסת בניין למשהו שונה מהיום-יום, להצלת חיים, איך הוא מגיע לשרת ביחידה כזו?

כל המהנדסים ביחידה שלי לא עשו את זה בסדיר. פונים לפיקוד העורף ומגישים בקשה אפילו דרך הרשת, וזה תהליך שונה אם זה גיוס או ניוד מיחידה אחרת. עוברים את התהליך ומשתבצים. קורס מהנדסי חילוץ, קורס מהנדסי חילוץ מתקדם, קורס מיון מבנים, הכשרות נוספות שעוברים לאורך השירות. צריך להתחיל משירות בפיקוד העורף, להוכיח את עצמך בתפקידים קטנים ולהתקדם. צוות של 4-5 אנשים יכול להציל עשרות אנשים.

מה מצב ההיערכות בארץ לרעידות אדמה? האם מה שקרה בטורקיה יכול לקרות גם פה?

בתור מהנדס בניין אני מסתכל על מה שמעבר לרעידת האדמה – על אופי הבנייה, על דו"חות מומחים. ראיתי דברים בטורקיה, תיעדתי, ובהרבה מבנים אתה רואה למשל תקרות עם רשת אחת. חיבורים של צומת, עמוד-קורה, קורה-קורה. ברוב מוחלט של המבנים שהתמוטטו שאני הייתי בהם אין כיפופים ופרטי ריתום. אין קשירה בהתאם לתקנים האירופאים. שימוש גורף בברזל חלק ולא מצולע בעל כוח חיכוך נמוך ואחיזה לא מספיק טובה בבטון. השילוב הזה גורם לזה שההנדסה "לא עובדת". הבטון בהרבה מקומות חלש, בגלל שימוש בשילוב אבנים לא מתאימות ביציקה. היה מקרה שבו התחלנו לפרק קורה ובאיזה-שהוא שלב פשוט המשכנו ופוררנו אותה עם הידיים. הבנייה נחותה מאוד מבחינת הפרטים. בישראל יש תקנים, אפשר להלין על אכיפה וביצוע אבל בסוף הבנייה היא כמה רמות מעבר למה שקורה שם. בבנייה ישנה בישראל משנות ה-50', 60', 70' ואפילו בבנייה מתחילת שנות השמונים, בעיקר בבנייני רכבת – שם אנחנו רואים דמיון למה שראינו בטורקיה. קשה לנבא קטסטרופה כזו בישראל, וגם אם תהיה פה רעידת אדמה עוצמתית אנחנו נראה את הנזקים בעיקר במבנים ישנים.  

אם כבר חזרנו הביתה - כשאתה נמצא בתוך מנהרה שפתחת על סמך ניחושים מלומדים שלך, כשמעליך הריסות של 8 קומות של בניין, והתומכות שלך נשענות על ג'ק של מכונית – חושבים על המשפחה בבית?

אחרי זה. בשטח אתה מייצר ניתוק כדי לעבוד בלי רגש, לעבוד במהירות בחדות, לדעת מה אתה עושה ולקבל החלטות מהר. עושים את הניתוק הזה אפילו לא במודע. אבל אחרי זה חושבים על זה, ומרגישים, וזה מציף אותך ושבועות אחרי זה יש מטען רגשי מאוד גדול אבל אלו תחושות של אושר כי הצלת ונתת הזדמנות לחיים.