מחקר חדש: עמידות תשתיות ברעידות אדמה
אירוע סיסמי חמור עלול לגרום לנזק משמעותי למערכות התשתיות, וכתוצאה מכך לתוצאות חמורות ישירות ועקיפות. לכן, נדרשת גישת ניהול סיכונים מקיפה לעמידות תשתיות בפני רעידות אדמה. מחקר שפירסמו פרופ' יגאל שוחט מאוניברסיטת בן-גוריון וד"ר אלון אורלייניס מאוניברסיטת אריאל מציג גישה חדשנית להערכת סיכונים סיסמיים ומטרתו לשלב שיקולי תחזוקה עם עקומות שבריריות סיסמיות
המתודולוגיה המוצעת מכמתת באופן ייחודי את ההשפעה של תנאי תחזוקה על הסיכון הסיסמי, ומציגה פרספקטיבה דינמית של שינויים בסיכונים המיוחסים לתחזוקה ולהידרדרות. המתודולוגיה תלויה בהשערה שמצב התחזוקה של התשתית ורמת ההידרדרות משפיעים על החוסן הסייסמי של התשתית.
המתודולוגיה משלבת את מדד ביצועי הבנייה (BPI) ואת ההידרדרות לאורך זמן כדי להעריך את ההשפעה המצטברת שלהם על עקומות שבריריות, וכך, להעריך את הסיכון הכולל של התשתית לאורך מחזור החיים (TRLC). מתודולוגיה מוצעת זו מודגמת באמצעות מקרה בוחן של תחנת משנה במתח נמוך בבקעת הירדן, ישראל.
במחקר בוצעה הדמיית מונטה קרלו עבור התנאים הספציפיים של תחנת המשנה המנותחת, ובוצע ניתוח רגישות מקיף כדי להבין טוב יותר את ההשפעה של תנאי תחזוקה לאורך זמן על ה-TRLC. תובנות מפתח חושפות מתאם מובהק סטטיסטית בין ביצועי תשתית ותחזוקה והשפעתן על ה-TRLC. יש לציין כי ירידה בתנאי התחזוקה מעצימה את אי הוודאות של הסיכון הסייסמי. המחקר מציע לחוקרים, לבעלי עניין ומקבלי החלטות נקודת מבט מקיפה חדשה על הכרחיות של תחזוקה לניהול והפחתת סיכונים סיסמיים.
תרשים זרימה מתודולוגי (החצים האפורים מייצגים את העדכון הדינמי של עקומות שבריריות המבוססות על בדיקה שגרתית)
אין תגובות