"העתיד נמצא בתיעוש הבנייה ויישום שיטות מתקדמות": ראיון עם ד"ר גבי רביב

אולי לא כולם יודעים זאת, אבל היחידה לבחינה ואישור של שיטות בנייה חדשות במכון הלאומי לחקר הבנייה בטכניון הוא אחד הגופים החשובים בישראל, לא פחות. מדובר למעשה בגוף המופקד על בחינתן ואישורן של שיטות בנייה חדשות מטעם משרד הבינוי והשיכון - או במילים אחרות: בגוף ששומר על ביטחון המבנים בארץ ומעל הכול - על הביטחון שלנו האזרחים.

במסגרת הפעילות הענפה של המכון הלאומי לחקר הבנייה מתבצעים בדרך קבע מחקרים וניסויים חדשניים, תוך יישום טכנולוגיות חדשות, לקידום הידע המקצועי בענף הבנייה ומציאת פתרונות לבעיות הנדסיות מורכבות, בשלל תחומים הנדסיים. פעילותה של היחידה במרוצת השנים מהווה את יישום הידע שנצבר במחקרים וניסויים אלו. למעשה, כל שיטת בנייה חדשה שנכנסת לפעילות, אמורה לעבור מחקר מעמיק במכון, בדרכה להיות מיושמת בענף הבנייה בארץ.

ראש היחידה לבחינה ואישור של שיטות בנייה חדשות הוא ד"ר גבי רביב, שנשאב לענף המרתק מיד כשסיים את לימודיו בטכניון עוד בשנת 1979. בראיון לאתר CivilEng, מספר ד"ר רביב בהרחבה על פעילות היחידה, על שיטות בנייה חדשות, על פעילותו מחוץ למכון וגם על התוכניות לעתיד.

אז איך בעצם נראים קורות החיים שלך?

"בהכשרתי אני מהנדס אזרחי. עם סיום הלימודים התחלתי לעבוד בתור מהנדס ביצוע ומנהל פרויקטים בחברות גדולות. אפשר להגיד שלמדתי במשך 30 שנה ב"אוניברסיטה של החיים". לאורך תקופה זו עבדתי תקופה ארוכה בחברת ב.ס.ט, ועד לשנת 2009 הספקתי לעבוד גם בסולל בונה וגם להיות קצת עצמאי. באותה שנה פתחתי בקריירה אקדמית; למדתי תואר שני ושלישי בטכניון, תוך כדי שהנחתי פרויקטים בטכניון. מיד עם סיום התואר השלישי קיבלתי את התפקיד של הממונה על היחידה לאישור שיטות ושם אני מאז, כבר כמעט חמש שנים".

דיברת על היחידה. מה בעצם תפקידך בכוח? איך נראה סדר היום שלך?

"אני למעשה זה שמנהל את הדברים תוך התייעצות ויישום חוות דעת הניתנות על ידי חברי סגל הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון. אני נמצא במשרד רוב הזמן ולעתים יוצא לשטח, לצורך מעקב אחר שיטות בנייה שיטות. לפעמים אני זה שצריך להיות הילד הרע. זה שצריך להגיד ליזם נרגש שהוא צריך לשנות דברים ולעמוד בתקנות שונות, אחרת השיטה שלו לא תאושר. בנוסף אני מנהל את פעילות ההוראה שלי כמרצה ומנחה פרויקטים בפקולטה להנדסה אזרחית, וחבר בוועדה המייעצת לרשם הקבלנים. כמובן שבעקבות התפשטות נגיף הקורונה כיום הכול נעשה מהבית, גם העבודה במכון".

איך בכלל נולדה היחידה לאישור שיטות?

"היא קיימת בטכניון כבר משנות השישים של המאה הקודמת, על אף שעד לאחרונה היא הופעלה למעשה באופן וולונטארי. בתחילת שנות ה-90 החלה העלייה הגדולה מברית המועצות, החלו לחשוש שלמיליוני העולים שיגיעו לישראל לא יהיה היכן לגור. דיברו אפילו על לפתוח את המעברות מחדש, ואז יושם הנוהל שכל מי שרצה לייבא שיטת בנייה מסוימת, קיבל הסכמה ממשרד השיכון כל עוד אותה שיטה תקבל את האישור של המכון לחקר הבנייה. הרבה שיטות בנייה אושרו בצורה הזו ובניינים שנבנו באותן שיטות קיימים עד לימים אלו. כך השתרשה המחשבה שיש צורך חיוני ביחידה הזו".

היחידה הוקמה עוד לפני אסון ורסאי?

"יזם שיטת הפל קל פנה בשעתו ליחידה לאישור שיטות, אך זו לא הסכימה לאשר את השיטה הזו. המגעים בינו לבין היחידה נמשכו שנים אך לא הביאו לשינוי עמדתה זו של היחידה. במאי 2001 קרה אסון ורסאי. עוד באותו חודש הקימה הממשלה ועדת חקירה שתפקידה בחינת מבנים המשמשים את הציבור. חודש לאחר מכן הממשלה כבר הקימה צוות בעניין שיטות בנייה חדשות והפיקוח על ביצוען. מאז אותו אסון אסור כמובן להשתמש בפל קל, אבל יש בארץ עוד כמה מאות אלפי מטרים רבועים של תקרות פל קל וזה סיפור רציני. אני יודע שבחלקן נערכים תיקונים והתאמות אבל בחלקן לא. זו באמת בעיה בקנה מידה ארצי שאמורה להיות מטופלת על ידי המדינה".

איך השפיע אותו אסון על היחידה?

"בעקבות אסון ורסאי הוגשו המלצות כמובן, שעיקרן דיברו על הגדרת תקנות הקובעות מהי שיטת בנייה חדשה ועל התרת השימוש בהן רק אם הן קיבלו את האישורים המתאימים. בנוסף, אחת ההמלצות דיברה על כך שעל שר הבינוי והשיכון למנות גוף שיהיה אחראי על הבדיקות האלו, אשר ימונה במסגרת המכון הלאומי לחקר הבנייה. כמו כן, היו את המסקנות של ועדת זיילר שהוגשו ב-2003, בהן דובר בין היתר על כך שצריך למסד את הנושא של שיטות בנייה חדשות. לקח שנים עד שזה נכנס - רק ב-2018 התקנות נכנסו לתוקף, והחל מאותה שנה, כל מי שבונה באמצעות שיטת בנייה חדשה ללא קבלת אישורנו, עושה זאת בניגוד לתקנות הבנייה. מבחינתנו, הדאגה העיקרית והדבר החשוב ביותר הוא בריאות ובטיחות המשתמש. קרה לא פעם שהציגו בפנינו שיטות בנייה שהוגדרו על ידי המציע כ"יעילות מאוד ומתקדמות מאוד", אבל אותי מעניינת רק הבטיחות והבריאות של המשתמש".

תוכל לשתף אותנו בשיטת בנייה חדשה שהיית מעורב באישור שלה?

"יש שיטה אחת שנולדה אצלי, אושרה אצלי אישור ראשוני וממשיכה אצלי במעקב מדגמי אחרי יישומה. זו שיטה לביצוע קירות חוץ עם שלדי פלדה דקי דופן עם חיפוי חיצוני ומילוי בטון קל. היזם הגיע אליי עם שיטה לא בשלה וקיבל את תמיכתי ואת ההנחייה שלי לצורך הוצאת הפרויקט לפועל. הוא בנה אבטיפוס בחצר של המכון, אותו בחנו מא׳ ועד ת׳, משלב ההקמה ועד לשלבים הסופיים. לא מזמן הוא עבר שלב נוסף, ובקרוב יוקם פרויקט גדול בישראל אחריו נעקוב מקרוב. יש בהחלט סיכוי שהשיטה הזו תשולב במקומות נוספים בארץ". 

אם נגענו קצת בענף הבנייה בישראל, מה דעתך עליו?

"אני אחלק את התשובה שלי לשניים. ראשית, חברות הבנייה הגדולות, שרובן עושות דברים נפלאים מבחינת תיעוש, ניהול ויישום של שיטות חדשות כולל שיטות מחשב. יש בישראל חברות שהן פורצות דרך בנושא הזה אפילו בקנה מידה עולמי. מצד שני, יש קשת רחבה של פעילות בנייה ברמת תיעוש נמוכה, הפועלת תוך חוסר מתמיד של כוח אדם ומשאבים. אני 40 שנה בענף הבנייה ותמיד היו חסרים פועלים, אבל כנראה שזה ככה בכל העולם המערבי. מצבנו פחות או יותר כמו המצב בארצות הברית וראוי לציין שבכל הקשור לבנייה לגובה ישראל נמצאת די בטופ, גם בהשוואה למדינות אחרות בעולם, כמובן מבלי להכניס את סין למשוואה שהיא נמצאת בליגה משלה".

איפה אתה מעריך שנהיה ב-2030-2040 מבחינת מצב הבנייה?

"הסטטיסטיקה אומרת שתוך 30 שנה, אוכלוסיית ישראל צפויה כמעט להכפיל את עצמה. כדי שנוכל לעמוד בקצב ולספק מגורים לאנשים, צריך לבנות כ-70 אלף יחידות דיור בשנה, אבל השוק מסוגל לספק 50 אלף יחידות דיור וזה גם אחרי מאמץ גדול מאוד. יש כאן פער די רציני".

אז מה עושים?

"הפתרון הוא תיעוש הבנייה. ניקח לדוגמא את שיטה שנקראת שיטת בנייה מודולרית, שהייתי חלק מצוות המחקר שבדק אותה. מדובר למעשה ביחידות בגודל של קונטיינר, מוכנות למגורים ועם כל המערכות בפנים, שכל מה שנותר לעשות הוא להוביל אותן לאתר הבנייה ולבנות אותן כמו לגו. השיטה הזו קיימת כבר בחו"ל. המיזם הזה יכול להיות הצלחה פנומנלית או כישלון פנומנלי.

במנהטן למשל יש מלון המבוסס על היחידות האלו, שבכלל יוצרו בפולין והגיעו לארצות הברית באונייה. נראה שכדי לעמוד בקצב הגדילה של האוכלוסייה נצטרך להוסיף לפחות 50 אחוז לכושר הייצור של הענף". 

בנוסף אתה גם מרצה בטכניון.

"אני אמון על הקורס המתקדם ביותר במסלול לתואר בניהול בנייה, כשהמטרה שלי, מעבר לכך שהסטודנטים יקבלו את הידע התיאורטי, הוא להכין אותם לעבודת השטח, ולעזור להם בהלם הראשוני שיחוו כאשר יגיעו לאתרי הבנייה. אני מדבר איתם על כל הנושא של יחסי אנוש, בטיחות ומנסה לתת להם ערך מוסף כדי שיקבלו כלים להתמודדות בהמשך החיים. חלק מהסטודנטים שלי מגיעים להיות מנהלי פרויקטים בפרויקטים מובילים בארץ וזו הרגשה טובה מאוד. יצא לי להיתקל בכמה מהם באתרי בנייה וזה בהחלט מרגש".

ומה התוכניות להמשך?

"בגדול, החלטתי להוריד קצת את הרגל מהגז. הרצון הוא לפרוש מתפקיד ראש היחידה אחרי 4.5 שנים בתפקיד, אבל אעשה זאת רק כשיהיה מועמד ראוי ולאחר שאעשה לו חפיפה מסודרת. זה לא התפקיד הכי קל, צריך להיות הילד הרע ולתת מענה שלא תמיד פשוט לתת אותו. בכל מקרה אני נשאר בעולם הזה ועוד לא עוזב אותו כל כך מהר. יש לי עדיין את הפעילות במסגרת הוועדה המייעצת לרשם הקבלנים שמבחינתי מדובר בתפקיד חשוב מאוד. זאת פעילות שאמשיך בה כל עוד אני יכול. בנוגע לפעילות ההוראה, אמשיך שם כל עוד ירצו אותי. ואם זה לא מספיק, יש לי גם נכדים שצריך לחלק ביניהם את הזמן, חלקם אפילו מעבר לים".