עולם המים: משבר המים בישראל

בהמשך לניצול הבלתי מתפשר של כולנו כאחד את משאבי הטבע החיוניים לקיומנו וקיומם של כלל היצורים החיים.

האם יש מרכיב חיוני בעולמנו, יותר מאשר מים צלולים, ראויים לשתייה, ראויים לגידולי חקלאות (מזון), ולשמירה על בריאותם וחייהם של מרבית היצורים החיים ?

משבר המים, ההולך ומחריף בישראל הקטנה, עושה קולות רמים בכותרות העיתונים, בכל המהדורות המרכזיות בטלויזיה, ובתדירות הולכת ומתגברת. מעניין שדווקא לאחר עונה שחונה שחלפה באזורנו, כולם נזכרים ונזעקים שאכן קיים משבר מים, שמחייב את כולנו להפנות תשומת-לב יתרה לכל הקשור במים. גם אני מוטרד מהמיעוט במשקעים, וכמרביתם של חובבי מזג האוויר, גם אני הייתי יוצא לרקוד ולקפץ בין כל טיפת מים שתרד מרגע זה ועד להגעתו הרשמית של הקיץ.

אך הנושא שמטריד אותי ורבים אחרים לא פחות, הוא לאו דווקא המחסור במשקעים, אלא דווקא הזיהום, ההזנחה, וחוסר האכפתיות של האחראים לדבר- אל מקורות המים שכבר קיימים וישנם !

החומר שאציג לפניכם, כולל בתוכו מעט מושגים ותוכן שייתכן ויהיו חדשים לחלקכם, אך אשתדל לתאר ולהעביר במלים פשוטות ככל האפשר, כך שתוכלו להטמיע וללמוד מעט על הנושא החשוב שבו אנו משתכשכים כעת. ונתחיל בתיאור קצר של מקורות המים בישראל ומצבם הנוכחי:
1. מאגרי מים תת-קרקעיים: בארות, אקויפרים (מי תהום).
2. מאגרי מים על-קרקעיים: נחלים, והכנרת.

מהו המקור האחד והיחיד שתורם להתחדשותם והזנתם של כל אותם מקורות של מים מתוקים (מים נטולי מליחות, הראויים לשתייה) ?  אתם צודקים: משקעים: גשם גשם וגשם, היכול לרדת כטיפות מים, טיפות מים קפואות או כשלג, שלאחר התמוססותם ממצבם המוצק, הם זולגים כנוזלים אל מאגרי המים השונים.

מי התהום (אקויפרים): הם מקור משמעותי ביותר למשק המים בישראל, והם מהווים כמחצית ממקורות המים הזמינים. אותם מאגרים תת-קרקעיים, מתחדשים ונאגרים לאחר ירידת הגשמים וחלחול הנוזלים אל תוך הקרקע, דרך שכבות האקוויפר, ושכבת הסלע הפועלת כספוג, עד להגעתם אל שכבת האקוויקלוד (שכבת סלע אטימה למים). שם ממשיכים המים לזרום על-פי נטיות שכבות הסלע כלפי מטה, ושלבסוף הם פורצים כמעיינות באזורים הנמוכים. בעבר, האדם חיפש את האזורים בהם מי התהום היו נמוכים, ושם חפר את בארותיו.

בישראל יש כ-2,800 קידוחים שמהם שואבים את המים מעומק של כעשרות מטרים מתחת לפני האדמה. מצב האקוויפרים: מאגרי המים התת-קרקעיים

אקוויפר החוף: אחד ממקורות המים החשובים ביותר בישראל, השוכן באזור צפוף ומתועש, ומספק מים לריכוז גבוה של אוכלוסיה. הדרישה הגבוהה למים גרמה לכך שנשאבו כמויות גדולות מדי של מים, אשר גרמו לירידה משמעותית במפלס המים ולפגיעה חמורה באקוויפר. בין אקוויפר החוף לבין מי הים התיכון ישנו שטח מגע הקרוי: הפן הביני. שמצידו האחד יש מים מתוקים, ומצידו האחר מי-ים מלוחים. בעקבות שאיבת יתר של מים מתוקים וירידת המפלס באקוויפר, הפן הביני זז פנימה אל תוך היבשה, ומי-ים מלוחים חודרים ישירות אל מקורותיו של אקוויפר החוף, והתוצאה היא: סגירה והפסקת הפעילות של תחנות שאיבה רבות מגוש דן ועד חדרה, עקב איכות מים ירודה. יש להבין שככל ששאיבה זו תתמשך, ייתכן מצב של הצפת אקויפר החוף כולו במי-ים- מבלי שיהיה ניתן להשיבם בחזרה ! מצב בלתי-הפיך שיגרום להמלחת בארות המים בכל אזור המרכז. ולכל זאת - לא ניתן שלא להוסיף את גורמי הזיהום הרבים באזור, שלאורכן של שנים רבות, מחלחלים ונספגים במי התהום.

אקוויפר ההר: חלק ניכר ונרחב של אקוויפר זה, מצוי מתחת לשכבות גיר סדוקות, ההופכות אותו לחשוף ורגיש ביותר לחלחולם של גורמי זיהום שונים. בעיה נוספת היא הימצאותו של האקוויפר מתחת לאזורים שנמצאים בשליטת ישראל, וגם באזורים הנמצאים תחת שליטת הרשות הפלשתינאית. דבר המצריך שיתוף פעולה בין הרשויות, הן לגבי איכות המים, והן לגבי הפיקוח הנדרש על הכמויות שנשאבות.

אקוויפר החרמון: אזור הר-החרמון הוא הרווי ביותר במשקעים בישראל (ממוצע רב-שנתי של כ-1,300 מ"ל לשנה). משקעים היורדים באזור, מחלחלים דרך הסדקים שבגיר וזורמים אל המעיינות בנחל דן, שניר (חצבני), והבניאס. אלו הם מקורותיו העיקריים של נהר הירדן, המזרים מדי שנה כ-500 מלמ"ק (מליון מטר מעוקב) מים אל הכנרת.

פעולות למניעת זיהום מקורות מי התהום, יכולות לחסוך כ-80 מלמ"ק מים מתוקים שיורדים לטמיון בכל שנה. פעולות מניעה שיש להשקיע בהם כבר היום השקעה גדולה, אחרת, העתיד לבוא יאלץ אותנו להשקיע פי כמה יותר.

מצב הכנרת: מאגר מים על-קרקעי החשוב ביותר בישראל
אגם הכנרת הרווי במים מתוקים, אשר אליו זולגים יובליו השונים של נהר הירדן המהווים את מרבית המים באגם. המוביל הארצי מתחיל את דרכו מצפון, היישר מהכנרת אל דרום הארץ. כמו כן, שאיבת יתר של מים עלולה לגרום לפגיעה ניכרת באיכות המים, עקב חדירתם של מים מליחים תת-קרקעיים אל תוך האגם. ירידה מתמשכת במפלס הכנרת הגורמת במקביל לירידה ניכרת באיכות המים. גם כאן- הנזק עלול להיות בלתי-הפיך, מרגע שבו הכנרת תזדהם לחלוטין, ייתכן ויהיה זה קשה גדול, אם בכלל תהיה אפשרות שכזאת, לחזור להשתמש בה כמאגר למי שתייה.

שימו לב ! מצב הכנרת בימים טובים יותר, לעומת מצבה כיום, כמות משקעים ממוצעת, יש בה בכדי לספק את כל צרכינו ? במהלך מאה השנים האחרונות, עלתה בממוצע צריכת המים בעולם פי-9. מספר התושבים בעולם, בפרק זמן מקבל, גדל פחות מפי-4. אך ורק בשנים 1990-1995 עלתה צריכת המים העולמית פי-5. האוכלוסיה בעולם ממשיכה להתרבות, אך הצריכה העיקרית של המים נובעת בעיקרה בעקבות הקידמה הטכנולוגית ותהליכי הייצור הדורשים כמויות אדירות של מים ובישראל: על-פי כמויות המים הנצרכות מדי שנה, אין בכמות המשקעים הממוצעת בכדי לספק את הצרכים של המגזר הפרטי בבתים, של החקלאים בשדות ובמטעים, ושל התעשייה. הכמות הנשאבת מדי שנה, גדולה יותר מאשר כמויות הגשם היורדות משמיים.
הכמות הממוצעת של מי-גשמים נאמדת בכ-1.7 מיליארד מ"ק לשנה. לעומת הכמות הממוצעת של צריכת המים בישראל נכון לשנת 2000, שנאמדת בכ-2.5 מיליארד מ"ק בשנה.

שאיבת ההפרש מהמאגרים, גם התת-קרקעיים, וגם אלו שמעל פני-הקרקע. שאיבה הגורמת לדלדול מתמשך של המאגרים, גורמת כבר היום נזקים, ועלולה לגרום בטווח-הארוך לפגיעה משמעותית הרבה יותר, כפי שהתוודאנו קודם-לכן בתיאור המצב הנוכחי של מקורות המים.

פתרונות מתקדמים לניצול מלוא פוטנציאל המים

מי קולחים: טיהור שפכים והשבתם למערכת-המים. כאשר רוב המים בישראל מופנים לחקלאות, היכולת לטהר שפכים רבים ולהשתמש בהם להשקיית שדות ומטעים היא עתירת פוטנציאל לחיסכון במים שפירים. 99.5% מהשפכים בביוב הם מים. באמצעות תהליכי פשוטים למדי, ניתן לטהר את המים עד לאיכות המספיקה לשימוש חקלאי. בנוסף לשימוש החקלאי, טיהור השפכים הוא חיוני ביותר על-מנת להפסיק ולהזרים אותם אל הנחלים במצבם הגולמי היוצר זיהום ופגיעה סביבתית חמורה. כיום- מי הקולחין מהווים כשליש מסך כמות המים המופנית לחקלאות בישראל. שימו-לב ! השפכים הלא מטופלים נשפכים בצפון הארץ, ואין מי שייקח אחריות.

הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במשרד הפנים בדקה ומצאה שמעל ל-100 ישובים באזור הצפון אינם מטפלים כראוי בשפכים. טבריה שנמצאת בסמוך לכנרת, בכלל לא מפעילה מתקן לטיהור שפכים (מט"ש), וביישובי עמק הירדן ממשיכים להזרים ביוב אל בריכות הנשפכות וקוצפות ישירות אל נחל הירדן הדרומי. הירדן הדרומי שזורם אל ים-המלח עושה את דרכו קוצף בשפכים ושאר מרעין בישין.

בכדי להקים תשתיות לטיפול בשפכים, יש להעמיד תקציבים לבניית המתקנים המתאימים. כיום- הרשויות המקומיות הם אלו שאמורות להעמיד תקציבים אלו, וכשסדר העדיפות נוטה למחוזות אחרים, ההזנחה נמשכת והזיהום ממשיך להצטבר ולזרום ללא הפרעה. כיצד ייתכן שהטיפול בשפכים נתון לחסדי הרשות המקומית, בזמן שההזנחה והפגיעה היא במקורות המים של המדינה כולה ? הכיצד ייתכן שמדינה שלמה מתנערת מאחריות לנושא רגיש כל-כך ?
וכעת מתברר שגם לאחר טיהור השפכים במתקנים הקיימים, שאריות התרופות אינן מתפרקות במלואן, ולאחר השימוש במי הקולחין להשקיה בחקלאות, אותן שאריות עלולות לחלחל אל מי התיהום ולהגיע אל מקורות המים לשתייה.

בבדיקות שערכו לאורכה של השנה האחרונה (2007-2008), חוקרים באוניברסיטת תל אביב ובפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית- נמצאו ריכוזים נמוכים של סוגים רבים של תרופות בשפכים המטוהרים המשמשים להשקיה. על-פי המחקרים שנעשו עד היום- הצליחו לראות שתרופות שונות אינן מעוכבות בקרקע, ונעות בתוכה במהירות היישר על מי התיהום. בין היתר, הצליחו למצוא שאריות של תרופות נגד דיכאון, תכשירים לשיכוך כאבים והורדת שומנים בדם, תרופות לחולי אפילפסיה ותרופות לחולי לב. בנוסף לשאריות אנטיביוטיקה והורמונים. המצב כיום - הוא כזה שעדיין לא מצאו לנכון להציב תקנים שיקבעו את הריכוז המותר של הימצאות חומרים רפואיים במים לשתייה. הפגיעה הסביבתית והבריאותית בכל אדם ששותה לרוויה מים שיש בהם שאריות של תרופות, איננה ברורה לחוקרים את הנושא, אך ברור שאף אחד אינו מעוניין במים שכאלו.

ישנה הטכנולוגיה לטפל בשאריות התרופות במים, בדומה להתפלת המים, ניתן להשתמש באמצעי סינון משוכללים יותר, בדומה לממברנות שבהם משתמשים בתהליך התפלת המים להרחקת המלחים. כמובן שהפעלת מערכות משוכללות כמו אלו, עשויה לדרוש השקעה כלכלית גבוהה במיוחד, ועל-פי המצב המתואר בקטע כולו, אין עדיין אף גורם ממשלתי שקופץ על המציאה.

התפלת מים: אדם גווע בצמא השט בסירתו בלב האוקיינוס, מוקף באינסוף מים, אבל אין מה לשתות... שיטות ההתפלה השונות, מאפשרות להתפיל מים-ים מלוחים ולהביאם לאיכות של מים שפירים ראויים לשתייה ולשימוש בחקלאות. אם באמצעות אידוי-מים תוך-כדי השארת המלחים במצבם המוצק, או באמצעות סינון בממברנות, המעבירות בהם מים בלבד, ללא המלחים המומסים שבהם. שיטות התפלה כמו אלו, כרוכות בהשקעה כלכלית גבוהה במיוחד, ולמרות היכולות המוכחות של מפתחי השיטה בישראל, עדיין יש עיכובים רבים בהקמת מתקנים שכאלו, למרות הצורך המיידי והחיוני כל-כך שיש לנו בהם.

עיכובים שיכולים להוציא כל אדם מדעתו, שנובעים ממאבקים פוליטים וחוסר יכולת של הממשלה והאנשים שאמורים לקבוע את ההחלטות ולגרום להאצה בהקמת מתקנים מתאימים להתפלת מים מליחים או מי-ים בכמויות גדולות הרבה יותר משזמינות לנו כיום. אני אשמח לשתף אתכם בתסכול שליווה אותי בקריאת המאמר משנת 1994 ! אשר פורסם בעיתון הארץ, העוסק בנושא משבר המים והצורך בהקמת מתקני-התפלה.

אצרף מספר קטעים נבחרים מעניינים ורלוונטים ביותר למצבנו הנוכחי: שם המאמר: לא מהנילוס, גם לא בבלונים מטורקיה.

כבר היום סובלים 5 מיליון תושבי ישראל ו-2 מיליון הפלשתינאים ממחסור במים, וכשתגדל אוכלוסיית ישראל ותגיע ל-12.8 מיליון תושבים בשנת 2040 והפלשתינאים ימנו 6.3 מיליון, יהיה המחסור חמור הרבה יותר. "כבר בעוד עשר שנים, אם לא יחול שינוי של ממש ברמת טיהור מי הביוב, לא יהיו מים תת-קרקעיים. רמת המליחות והזיהום של מים אלו תהיה כה גבוהה, עד שבני אדם לא יוכלו להשתמש בהם.

על ישראל והפלשתינאים להשקיע בטיהור מי ביוב ולהשתמש בהם בחקלאות. אז יפסיק נושא המים בחקלאות להיות בעיה ויהפוך לנכס", מדגיש ד"ר ברוורמן. היום קובע ברוורמן, הביקוש למים אצל הישראלים ואצל הפלשתינאים עולה על ההיצע. "כבר היום מוכרחים למצוא מקורות מים אלטרנטיווים כדי לענות על דרישות המים של הדור הבא", שב ברוורמן ומדגיש...לפיכך, הפתרון היחיד לאספקת מים לסקטור האורבני, שבו תומכת הוועדה שבראשה עמד ברוורמן, הוא התפלת מי ים.

ברוורמן אף נתלה באילן גבוה ומזכיר כי בדיון שהתקיים בשנות ה-50 בנושא המים העלו מומחים לפני בן גוריון הצעות להתפלת מים מליחים. כששאל בן גוריון מדוע דווקא התפלת מים מליחים ולא מי ים, השיבו לו המומחים כי מי ים מלוחים יותר. "אבל מי ים יש הרבה", השיב בן גוריון. "יש לגשת מיד להכנות להתפלת מים. צריך להתחיל במחקר ופיתוח, שכן להקמת מפעלים להתפלת מים דרושות שנים." סוף ציטוט מהמאמר.

החיסכון במים מתחיל אצל כל אחד מאיתנו ! צריכה יומית ממוצעת של אדם בישראל: 135 ליטר של מים מתוקים ! אם וכאשר כל אחד מאיתנו ימצא את דרכו לבזבז פחות מים, החיסכון למשק המים יהיה משמעותי ביותר. אין זה אומר שצריך לשתות פחות, או לצאת מלוכלכים מהמקלחת. כל שצריך הוא לפתח מודעות לעניין ורצון לבזבז פחות מים. את הדרכים הפשוטות לחסוך במים אתם תמצאו בקלות, וסביר להניח שלא תרגישו כלל בהפרעה או באי -נוחות כלשהי בעקבות השינוי.

אז בואו נתחיל בדברים הפשוטים, שכל אחד מאיתנו יכול ליישם באופן מיידי:

שירותים
הפרדת כמות המים הדרושה לשטיפת מוצקים (9 ליטרים), ושטיפת נוזלים (4.5 ליטרים). החיסכון: 15 ליטר לאדם ביום ! מימוש הפיתרון: מספר דקות הדרושות להחלפת המנגון הרגיל במנגנון דו-כמותי.

מקלחת, מטבח
ויסות המים בברזים השונים, ובברז המשמש לרחצה במקלחת. הווסת שומר על כמות מים קבועה בלחצים משתנים. החיסכון: 10 אחוזים מצריכת המים הביתית ! מימוש הפיתרון: התקנת ווסת ספיקה בפתח הברזים במטבח, והתקנת ראש מקלחת מווסת.

צחצוח שיניים ושטיפת כלים
פשוט סוגרים את הברז בזמן הצחצוח, ובזמן רחיצת הכלים. החיסכון: 20 ליטרים ליום !

שטיפת המכונית
פשוט שוטפים בעזרת דלי, מבלי להשתמש בצינור המבזבז כמויות אדירות של מים.

השקיית הגינה
דואגים להשתמש באביזרי השקייה מתאימים, כמו טפטפות, ודואגים להשקות אך ורק בשעות המתאימות: לאחר הצהריים-ערב, (ורק אם חייבים, אז השקייה קצרה לפנות בוקר). כמו-כן מומלץ להוסיף חיפוי לצמחים בגינה, דבר שעשוי לחסוך קרוב לכ-30 אחוז מים על-ידי האטת קצב התאדות המים מעל-פני הקרקע, ושמירתה על לחות.

התקנת מערכת למחזור מים אפורים
המים האפורים, אלו מים "משומשים" אך נקיים ברמה כזו, שניתן להשתמש בהם שוב לצרכים שונים. מים מסוג זה, אינם מכילים הפרשות בני-אדם, ומקורם במי המקלחת, כיור המטבח, כיורי רחצה, מדיח כלים, מכונת כביסה ומי עיבוי של מזגנים. המים האפורים שצבעם דלוח (עכור), אינם מעלים ריח או משנים את צבעם לאחר עמידה במקום למשך מספר ימים. שלא כמו המים "השחורים" (סוגי שפכים למיניהם).

האפשרות הראשונה והפשוטה יותר - לשימוש במים אפורים היא בהשבתם אל מיכלי ההדחה בשירותים. אם בעתיד- יהיה ברצונכם להשתמש במי האפורים להשקיית הגינה, יהיה עליכם ליישם טכנולוגיה משוכללת יותר לטיהור שפכים, על-מנת להשמיד חיידקים פתוגניים, פירוק המרכיבים הכימיים במים, סינון שערות, שומנים וחומרים אורגניים מוצקים.

כמובן שמלבד החיסכון במים מתוקים, לטווח הארוך - יהיה זה גם חיסכון כלכלי בהוצאות המים. על-פי הצעת חוק חדשה שעלתה, יחויב כל בית מגורים חדש שיבנה, בהתקנת מערכת צנרת מתאימה למחזור מים אפורים. החיסכון: 50 אחוזים ואף יותר מצריכת המים הביתית ! והוא משמעותי ביותר במצבנו.

"ראה את מעשה הא-לוהים כי מי יוכל לתקן את אשר עִותוֹ" (ספר קהלת ז, יג). על פסוק זה אומר המדרש כך : "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה, ז, כח).