הצטרפו ל WhatsApp של קהילת ענף הבנייה והתשתיות בישראל. כאן >>

מיזוג בית כנסת

לכאורה מיזוג ביתי כנסת דומה למיזוג כל מוסד ציבורי אחר, ועקרונות התכנון הטובים עבור בית קולנוע או חנות יהיו טובים גם כאן, ובודאי אין הנושא מצדיק מאמר בפני עצמו, אולם לבית כנסת מספר מאפיינים יחודיים המשפיעים על מערכות המיזוג. דרך הדיון במיזוג בתי כנסת אפשר ללמוד על בעיות מיזוג במקומות שונים, בתי מגורים, מרכולים, סניפי בנק ועוד.

בדומה לבית פרטי - בית כנסת מתוחזק ומנוהל ע"י המשתמשים. היזם לבניית בית הכנסת, ציבור המתפללים, הוא גם זה שמאוחר יותר יהיה אחראי על האחזקה והשימוש ובכך בית הכנסת דומה לבנין משרדים ובתי מלאכה להשכרה. ניהול בית הכנסת נעשה ע"י אנשים המתמנים מתוך הציבור (גבאים), אלו בד"כ אינם בעלי מקצוע, הם מתחלפים בתפקידם לעיתים קרובות, קדנציה אופיינית היא בת שנה או שנתיים.

בעיות אופייניות למיזוג בית כנסת :

צריכת האנרגיה של מערכת המיזוג משתנה בטווח מאד רחב : לעתים יש מנין מתפללים (10 אנשים) ולעיתים מאות, לעתים הפעילות מתונה, תפילה או שיעור, ולעתים זו פעילות היוצרת חום רב – ריקודים בשמחת תורה.
הפעלת המיזוג היא מרכיב כבד בהוצאות האחזקה של בית כנסת, יחסית לבתי עסק אחרים בהם עלות המיזוג נמוכה יחסית להוצאות האחרות כגון ארנונה, ודמי שכירות.
לבתי כנסת רבים יש יציע, עזרת הנשים, וזו דומה ליציע באולמות קולנוע, תיאטרון, או קונצרטים, אלא שבאלו האחרונים היציע מתחיל להתמלא רק שלאחר שבאולם למטה יש תפוסה נכרת. בתי כנסת זו אופרה אחרת, מילוי המקומות ביציע קורה בד בבד עם התמלאות האולם ולא אחריו.
דלתות הנפתחות לעתים קרובות ומשפיעות על תנועת האויר.
מערכת המיזוג צריכה להיות שקטה, כי התפילות והשיעורים בבית הכנסת מועברים לרוב, ללא מערכת הגברת קול.

שיטת המימון לבניית בתי כנסת : כספי המתפללים, תרומות, כספי ציבור שנור וכד`, וכן העדר שילוב של תכנון המיזוג עם האדריכלות, גורמים לכך שביצוע המיזוג נדחה לשלב בו בית הכנסת כבר עומד ומתפקד, והתוצאה היא - מערכות מיזוג העשויות טלאי ע"ג טלאי. מזגנים מפוצלים מפוזרים באולם בית הכנסת במרווחים שנותרו בין לוחות זכרון למדפי ספרים.

הימים הנוראים מועדים במיוחד לפורענות, עדיין קיץ, תפילה ממושכת במיוחד בראש השנה ויום כיפור. שעות שבהן תפקוד המיזוג הוא נושא לתלונות. חלק מהקהל סובל מהחם ובאותה עת עצמה יש הרועדים מקור, פילוג התלונות הוא עדות משעשת לאופי היהודי, אבל גם מצביע על בעיה אמיתית, ובמאמר זה אציע פתרונות אפשריים.

תחושת אי-נחת ממיזוג נובעת משילוב כמה גורמים, האחד - מזג אישי, הטמפרטורה בה האחד מרגיש נוח שונה מזו של חברו, השני - אי אחידות בפיזור האויר הקר בתוך החלל הממוזג, והשלישי- לחות גבוהה מדי. את הטמפרטורה אנו מרגישים באופן ישיר בזכות תאי עצב הרגישים לחום, גורמים אחרים משפיעים עלינו באופן בלתי מודע.

גורם משמעותי נוסף הוא - חוסר באויר טרי, למרות ש`טריות האויר` הוא פרמטר שאין לנו חוש עבורו, יש לו השפעה חשובה. האויר הטרי נחוץ לחילוף החומרים בגופנו. אם חילוף החומרים יעיל, מתרחב טווח הטמפרטורות בו האדם מרגיש נוח, כך שיש סיכוי טוב שטמפרטורה מסוימת תתאים למספר רב יותר של אנשים ובנוסף אפשר לחסוך בהוצאות כי ויסות המיזוג לטמפרטורה מעט גבוהה יותר עדיין לא יפגע בתחושת הנוחות.

חוסר אויר טרי הוא תוצאה של האדריכלות המודרנית. בדורות קודמים, אור ואויר נכנסו למבנה דרך הפתחים, האדריכלים נאלצו לדאוג לכך שבמבנה יהיו הרבה חלונות ושהם ייפתחו בעת הצורך. ככל שהחדר או האולם היה גדול יותר, הוא נבנה גבוה יותר כך שיתקיים יחס מתאים בין שטח הרצפה לשטח החלונות. ההנדסה המודרנית, מאפשרת לנו תאורה ואוורור מלאכותיים, זמינים וזולים, שחררה אותנו מהתלות בחלון ונתנה לאדריכלים יד חופשית לתכנון, התוצאה - בתי כנסת עם חלונות מועטים, שמיקומם, צורתם וגודלם נובעים משיקולים אסתטיים, לרוב רק מיעוטם נפתח - השתבשה אספקת האויר הטרי.

המזגן המצוי ברוב בתי הכנסת לא מתגבר על הבעיה, כי אינו כולל חיבור אל האויר מחוץ לבנין, הוא "ממחזר" את האויר שסביבו, וככל שמתארכת התפילה - נשימתם, הבל פיהם וזעתם של הנוכחים הולכת ומצטברת וגורמת לתחושת אי נוחות.

הבנת ההבדלים בין דירת מגורים לבית-כנסת, תעזור לנו להבין את בעיית המיזוג. דירה ששטחה 100 מ"ר מאכלסת פחות מ- 10 נפשות, רוב עומס החום בא מבחוץ, חודר דרך הקירות, הגג, הרצפה והפתחים; בבית פרטי קל ופשוט לפתוח חלון לצורך אוורור. בבית כנסת עם שטח דומה יש בשבתות ובחגים כ- 100 איש, עומס החום העיקרי מקורו בגוף הנוכחים, נשימתם וזעתם תורמים ללחות. בדירה, אם לאחד האורחים קר, ולאחר חם, הם יחליפו מקומות, בבית כנסת איש לא יוותר על נחלת אבותיו.

מיזוג מבנה ציבורי מחייב אספקת אויר טרי, פיזור אחיד של האויר הקר, הורדת הלחות, וכל זאת מבלי ליצור משבי רוח ומבלי להרעיש.

הדבר הראשון שאפשר לעשות לשיפור המיזוג - לבדוק את המזגנים, רצוי בעזרת בעל מקצוע. למזגן מרכזי או למזגנים מיני מרכזיים, אמורות להיות תעלות אויר המיועדות להכנסת אויר טרי (אנשי המיזוג משתמשים בכינו `אויר צח`) מבחוץ, צריך לבדוק ולפתוח את תריסי הכנסת האויר. במקרה של מזגנים מפוצלים מהסוג המקובל בבתי פרטיים, יש להוסיף אוורור, ז"א מישהו שיפתח ויסגור חלונות, וגם נחוץ להוסיף מפוחי אויר (וונטות), מיקום המפוחים וגודלם הוא עניין למומחים, `כלל אצבע` ראשוני – להתחיל בחדרי השירותים ובמטבח ובהם להרכיב מפוחים השואבים החוצה. סך כושר שאיבת האויר (הספיקה) של המפוחים צריך להיות שווה למספר הנוכחים בבנין מוכפלת בגורם מתאים, למשל, ביכנ"ס ובו 100 מתפללים זקוק למפוחים שסך ספיקתם לפחות (1500 CFM (= CFM רגל מעוקב לדקה שהם כ- 2500 מטר-קוב לשעה..

שילוב של מפוחים עם מזגן מפוצל, פחות יעיל מאשר מערכת מיזוג המתוכננת לכתחילה לאספקת אויר טרי. הכמות הרצויה של אויר טרי תלויה בשימושי המבנה ובתנאי הסביבה. למשל, בירושלים, בשעות הערב, כאשר בתוך המבנה אוכלים ורוקדים, נספק 100% אויר צח, ז"א המזגן ייקח את כל האויר הדרוש לו מהחוץ. לעומת זאת אם יש במבנה מעט אנשים ובחוץ הביל, נסתפק ב- 10% אויר צח.

מזגן מפוצל נחות לעומת מזגן מרכזי או מיני מרכזי מבחינת היכולת להפחית לחות. במזגנים (מיני) מרכזיים סידור הלוחות הקרים הוא בכמה שורות כך שהאויר עובר בתוך המזגן במסלול ארוך, בו הוא מאבד יותר לחות מאשר במזגן עילי או רצפתי.
להפחתת הלחות יש חשיבות מרובה במישור החוף או באולם מאוכלס בצפיפות.

אם בית הכנסת שלכם נמצא במישור החוף ומותקנים בו מזגנים מפוצלים ישנים, נראה שכדאי להחליפם למזגנים מרכזיים או מיני-מרכזיים חדשים שעתידים להיות חסכוניים יותר. חיסכון הנובע מכך שהם מאפשרים הכנסת אויר צח. מכך שהם מורידים את הלחות בצורה יעילה יותר. כמו כן המזגנים החדישים של הדור האחרון פועלים בטכנולוגיות משופרות ובזכותן צורכים 30% עד 50% פחות חשמל מאשר מזגני הדור הקודם.

עכשיו הזמן להיערך לימים הנוראים באים עלינו לטובה, להעריך בצורה נכונה מה הצרכים של בית הכנסת ומה הדרך המוצלחת ביותר להשיגם.

יוסי לאור

מהנדס מערכות. המוטו שלי: מהנדס טוב, לא יודע כלום, ולא צריך לדעת כלום. כאשר לפניו נושא הנדסי, הוא יודע כיצד למצוא את המידע הרלוונטי, ללמוד, להבין וליישם באופן מוצלח.

yf.laor@gmail.com