מדינה תקועה: בכנס התשתיות של נתיבי ישראל ניסו למצוא פתרונות לבעיית הפקקים
בוקר. אתם קמים, שותים קפה, מארגנים את הילדים ומורידים אותם בבתי הספר ובגנים. רגעים אחר כך אתם שומעים את צירוף המילים המבעית: "זמן מוערך בפקק", בצירוף מספר דקות לא פרופורציונלי לדרך. הייאוש אמנם נעשה יותר נוח כי מלפנים, מאחור וגם לידכם בנתיב לכולם יש את אותה הבעיה – ארוכה היא הדרך לעבודה.
>> הצטרפו לקהילות המקצועיות שלנו ב WhatsApp ושנו את התרבות בענף הבנייה
על פי ההערכות, הפקקים עולים לכלכלה הישראלית כ-25 מיליארד שקל בשנה נכון לשנת 2016, כשהמספר עתיד לעלות ל-40 מיליארד בשנה. ולמרות הבנייה הענפה וההתקדמות בתשתיות, אנחנו עדיין זוחלים בדרך לעבודה. על השאלות מדוע זה קורה, מה ניתן לעשות ומה קורה במקומות אחרים על הגלובוס, ניסו לענות במסגרת כנס התשתיות הלאומי של נתיבי ישראל, שנערך בראשון לציון בשבוע שעבר.
נושא הכנס היה "תכנון משנה חיים" ולפי מנכ"ל נתיבי ישראל, מר ניסים פרץ, עד כה המדיניות בתחום היא תגובתית ולא יוזמת. לדבריו, בנתיבי ישראל פועלים במסגרת של תכנית חומש אלא שלדבריו צריך להסתכל 20 שנה קדימה. "ישראל מייצאת טכנולוגיות בתחום התחבורה אך דווקא כאן, הטכנולוגיה לא חודרת וצריך לעשות הכל כדי לשלב אותה במה שאנחנו עושים", אמר. פרץ הוסיף כי יש להקשיב לרחשיהם של האזרחים ולדאוג לתחבורה ציבורית יעילה וטובה.
מהולנד עד סיאטל - כך פתרו את בעיית הפקקים
מיד לאחר דבריו של פרץ עלו לבמה שניים: רוג'ר דמקס וג'ונתן הופקינס. שניהם אחראים לשינוי הדרמטי שהתרחש בארצותיהם בתחומי התעבורה ולשניהם יש אבחנה משותפת לגבי הפתרון לבעיית הפקקים: לפני שמשנים סדרי עולם ומפתחים תשתיות, צריך להשתמש באלה הקיימות בצורה היעילה ביותר. כיצד עושים זאת?
דמקס סיפר שבאיזורים העירוניים ברוטרדם, שם בעיית התנועה והפקקים חמורה ביותר, בונים עוד ועוד מבנים עד כדי כך שמבחינה כמותית מתקרבים למיליון בתים, וככל שבונים יותר והכלכלה גדלה, כך גם התנועה בכבישים ובאמצעי התחבורה האחרים גדלה כשקצב הגידול עולה על קצב הקמת התשתיות. לכן, החלו בהולנד בתכנית לאומית שבמסגרת הגופים העסקיים והציבוריים משתפים פעולה כדי להוריד לפחות 10 אחוז מהרכבים בכבישים בשעות העומס. הם עשו זאת בכמה דרכים:
1. החברות הגדולות עודדו שימוש בתחבורה משותפת כגון קארפול, הסעות וכיו"ב.
2. דאגו ליידע את האנשים על היתרונות של התחבורה הציבורית ואף לעודד את השימוש בה באמצעות הטבות כספיות.
3. שכנעו את העסקים שבהם נעשה שימוש במשאיות גדולות לנסוע בדרכים אחרות או בנתיבים יעודיים וזה הוריד את העומס בכבישים.
4. עסקו בניתוח מידע עקבי, לאורך זמן וניסו הרבה מאוד פתרונות עד שהגיעו לתמריצים שגרמו לציבור לשנות התנהגות.
הופקינס קבע כי הדבר החשוב ביותר הוא שהעיר תמיד תהיה בתזוזה. בסיאטל, שם בעיית הפקקים היתה חמורה ביותר במרכזים העסקיים, יש מערכת תחבורה להסעת המונים אך התושבים לא השתמשו בה יתר על המידה. כדי לפתור את הבעיה גם שם בדקו וגילו כי אפשר באמצעות התשתיות הקיימות להשתמש בדרך בצורה יעילה יותר. בסיאטל קידמו את הפרויקט Commute Seattle, שבמסגרתו חברות ענק העניקו תמריצים לעובדים שיקחו איתם עובדים אחרים לעבודה. ההנחה שלהם היתה שאם הם יעניקו תמריצים, ישפרו תשתיות קיימות ואת השירותים הקיימים, אנשים ישתמשו בהם וזה מה שיביא ליצירת תשתיות חדשה. התוצאה: שימוש נרחב במעבורות, נסיעות משותפות לעבודה, לעודד אנשים להשתמש במערכות להסעת המונים ועוד. כעת, כמעט 50 אחוז מהאנשים נוסעים לעבודה בתחבורה ציבורית, רבים אחרים בתחבורה שיתופית ורק 25 אחוז ברכב הפרטי.
הופקינס (בתמונה למטה) ודמקס סיפרו על המיזמים שלהם להורדת התנועה בכבישים גם במסגרת המיט-אפ של נתיבי ישראל, שנערך מאוחר יותר באותו היום. במהלך המיטאפ סיפר ניסים פרץ, מנכ"ל נתיבי ישראל, על חזונו של הארגון והמיט אפ נערך באוירה טובה בערב אותו יום.
האם זה יעבוד בישראל?
בדיון שנערך בשאלה, הדוברים עדי חכמון (משרד האוצר), עירית שפרבר (ראש אגף תכנון משרד התחבורה), אורי יוגב (פיוצ'ר מוביליטי), אלון פרדו (מוסד שמואל נאמן) ויוסי סעידוב (מייסד "15 דקות" לשיפור התחבורה הציבורית) הסכימו כולם כי שיפור התשתיות לבדו לא יספיק. אלא שבעוד ששפרבר טענה כי מערכת הסעת ההמונים צפויה לפתור את בעיית הפקקים וצריך להתאזר בסבלנות עד להקמתה, אלון פרדו טען שבמחקר שעליו עובד עם פרופ' מנואל טרכטנברג נמצא כי מתן תמריצים כספיים לנהגים לטובת שימוש בדרך בצורה אחרת, ישפר את המצב בדרכים בצורה משמעותית. סעידוב מצדו אמר שגם הפרויקטים הגדולים כגון הרכבת הקלה בירושלים, לא לקחו בחשבון את ההגעה לתחנות הרכבת והסביר שיש ליידע את התושבים, לתגבר את מערך האוטובוסים בשכונות המגורים ולדאוג להנגיש את התשתית הקיימת לאזרחים.
תחבורה שיתופית ברחבי העולם – בטכנולוגיה ישראלית
איילה צורף, חוקרת כלכלה שיתופית, גילתה בהרצאתה כיצד התחום הצומח עובד ממש במקרה. היא התעניינה בהחלפת בתים עם משפחה בארה"ב ובזכות החלפת הבתים שביצעה, נחסך לה חצי ממחיר החופשה. בהרצאתה היא נתנה דוגמאות לכיצד תחבורה שיתופית עובדת. לדבריה, ישראל היא יצואנית גדולה של כלכלה שיתופית והדוגמה הבולטת ביותר היא זו של VIA, טכנולוגיה של תחבורה שיתופית שבמסגרתה רשת של רכבים נוסעת בנתיבים מסוימים ברחבי מנהטן והתחנות בדרך נקבעות לפי צרכיו של הנוסע, המבקש להגיע מנקודה אחת לאחרת. האפליקציה של VIA בודקת איזה מסלול הוא הקרוב ביותר אל המשתמש, מוליכה אותו לשם באמצעות מפה והכל בפרקי זמן קצרים שלא דורשים המתנה ארוכה. VIA מצאו את הדרך לשתף עסקים קטנים במודל שלהם: בזמן שממתינים לרכב, האפליקציה ממליצה לך על שירות מסוים שקרוב למסלול שבו הרכב עובר ואם תשתמש בשירות זה תקבל הנחה בזכות VIA. האפליקציה לוקחת בחשבון שעליך להספיק להגיע למקום האיסוף בפרק הזמן המתאים.
גם בישראל קיימים מודלים של תחבורה שיתופית אלא שזו עובדת כרגע בענף הדו גלגלי: אופניים וקורקינטים. אלה פזורים ברחבי העיר והאפליקציות הרלוונטיות מאתרות עבור המשתמש את הכלי הקרוב אליו באמצעות מפה. לאחר שמצא את הכלי הוא שוכר אותו ובעת הסיום נועל אותו ללא צורך בתחנת עגינה.
עם זאת, למרות ההצלחה הגדולה בייצוא טכנולוגיות לתחבורה שיתופית וההצלחה של אפליקציות לשיתוף כלים דו גלגליים, בארץ אין סימנים לשימוש חוקי נרחב בתחבורה שיתופית של כלי רכב שכן על פי תקנה של משרד התחבורה אין להסיע אדם אחר תמורת כסף. לדברי צורף, מה שטוב לשאר העולם טוב גם לנו וצריך להתאים את החקיקה ואת ענף הביטוח לטובת המודל השיתופי.
בארגונים ובחברות פרטיות תחבורה שיתופית דווקא עובדת. למשל, בחברת HSBC מעניקים מקום חניה למי שיסיע איתו עובדים נוספים. נסעת לבד? תחפש חניה מחוץ לבניין החברה. במקרה אחר, בפיקוד העורף גילו שבזמן אסון, זמן ההגעה של דחפור לזירת האסון הוא יותר משעה. בשל כך, יצאו במבצע שבו מיפו וגילו היכן יש דחפורים אזרחיים בכל רחבי הארץ ונתנו לאזרחים שבבעלותם הדחפורים תמריץ כספי תמורת השימוש בהם. כך, במקום שיוציאו דחפור יעודי לזירת האסון והתהליך יקח זמן רב, הדחפור האזרחי הקרוב ביותר לזירה הוא זה שייעשה בו שימוש וזה יחסוך זמן קריטי להצלת חיי אדם.
הכנס הסתיים בראיון עם יוצר ארץ נהדרת, מולי שגב, על 15 שנות שידור של התכנית המצליחה. והתנועה? היא חיכתה לכולנו בדרך חזרה. כנראה שבנתיים, נמשיך לחכות בפקקים. אבל אל דאגה - העתיד נראה מבטיח.
