יו"ר איגוד המהנדסים דורש לטפל בליקויי הבטיחות בענף הבנייה
מי שמכיר את ענף הבנייה המקומי לא באמת התפלא כששנת 2016 הסתיימה עם שיא במספר ההרוגים באתרי הבנייה. 48 פועלים מצאו את מותם ו-209 פצועים בינוני וקשה הגיעו לבתי החולים, לעתים לשבועות ארוכים של טיפול ושיקום.
"האחריות לבטיחות באתרי הבנייה נמצאת במקום הכי נמוך בשרשרת המזון של החברה", מתריע יו"ר איגוד המהנדסים בישראל, דני מריאן, שנמצא כבר עשרות שנים בענף. "אני לא מדבר רק על מקרה שחלילה מישהו מת, אלא על אינספור מקרים שנשברה רגל בגלל בור לא מגודר, או שמישהו חתך אצבע תוך כדי עבודה. אלה מקרים שכלל לא מגיעים למשטרה ולא מגיעים לתקשורת, אבל העובד יסבול כל חייו והביטוח הלאומי יצטרך לשלם על כך. צריך להסתכל על זה לא פחות בחומרה מאשר על בן אדם שנפל אל מותו, וכאלה מקרים יש פי עשרה לפחות מכמות ההרוגים והפצועים קשה. ומי אחראי על זה? הבן אדם הכי זוטר בניהול האתר - מנהל עבודה. קודם כל צריך לעשות שינוי בתהליך ולהוסיף אחריות".
להעניש את מנכ"לי החברות? את הבעלים?
"ברגע שיגידו 'אדוני המנכ"ל, או בעלי החברה, אחראי באופן ישיר על כל תקלה בתחום של בטיחות בעבודה, אלא אם כן יוכיח שהוא עשה את כל מה שהוא היה צריך לעשות, ונקט את כל האמצעים הסבירים', שלום על ישראל. כשבצבא התחיל הגרף של תאונות באימונים ותאונות דרכים לעלות חזק, המערכת באה למפקד היחידה ואמר לו שהוא אחראי לא רק על מה שהוא מפקד, אלא על כל היחידה, גם על הרוח ביחידה. החייל נוסע הביתה עם האוטו שלו לסוף שבוע, והמפקד יצטרך להסביר למה הוא קיבל דוח תנועה. בצבא זה עבד וגם בענף הבנייה, האחריות צריכה קודם כל לעלות בצורה מדורגת מלמטה ועד למעלה".
והיום האחריות הזו לא מוטמעת בתוך הארגונים?
"אנשים היום בחברות הבנייה בכלל לא מבינים על מה מדובר. היחיד בענף שלומד על בטיחות בעבודה זה מנהל העבודה, שעשה קורס מנהלי עבודה. המהנדסים שלנו, שאני מייצג אותם, לא לומדים בטיחות באף מקום. באקדמיה אף אחד לא לימד אותם על בטיחות. אז מי ילמד אותם באתר? הבעלים? מהנדס החברה, שגם הוא לא למד בטיחות?"
בקיץ האחרון נבחר מריאן לכהונה נוספת כיו"ר איגוד המהנדסים בישראל. אבל בעוד מריאן מדבר על תוספת הבטיחות, החליטה מועצת הקבלנים במשרד השיכון, על אפו ועל חמתו של האיגוד, לאשר לאחרונה את הפחתת דרישות הסיווג של הקבלנים בעבודות קטנות יחסית (הקבלן הזוטר ביותר יוסמך לבצע עבודות בהיקף כספי של עד 8 מיליון שקל או 2,500 מ"ר בנוי למגורים), וכן להוריד את הדרישה להעסקה קבועה של הנדסאים ומהנדסים בחברות בנייה מסדר גודל קטן ובינוני, במטרה לחסוך בירוקרטיה ורגולציה.
מקצועית ומוסרית
מריאן: "המועצה אמנם החליטה, אבל שר השיכון יואב גלנט עדיין לא חתם על ההמלצות, בגלל שהוא כנראה מבין שהוא צריך להקדיש לזה מחשבה. אולי למצוא דרך לשנות את זה. כתבנו לו לא מעט מכתבים, פנינו אליו אישית, והסברנו לו שצריך כנראה לשנות את חוק הקבלנים, אבל לא בדרך שתוריד את הבטיחות באתרים ותוריד את הדרישה למהנדסים. אני אומר בדיוק להפך: היום למהנדס חברה אין אחריות ואין סמכות. נניח שבחברה קרתה תקלה, יכול המהנדס לומר לבית משפט שבשום מקום בחוק לא כתוב שהוא אחראי. זה קרה באתר, והוא ישב במשרדים של החברה. אז באים הקבלנים, בצדק מבחינתם, ואומרים שממילא למהנדס החברה אין אחריות, אז זה סתם עולה להם כסף. לכן אני בא בדרישה להגדיל אחריות ולהגדיל סמכות. בואו תגידו למהנדס שהוא אחראי על האתר, כולל על בטיחות. האם יכול להיות שאני מהנדס הביצוע, או מהנדס של החברה, ונופלים לי אנשים מהפיגומים ואני לא אחראי? זה לא נכון מקצועית וזה לא נכון מוסרית".
המהנדסים מוכנים לשינוי הזה?
"אני חושב שהם לא יאהבו לקרוא את מה שאני אומר. זה לא פופולרי, ויבואו הרבה חברים שלי ויגידו שמה פתאום אני נכנס לזה, שלא חסרות לנו צרות אחרות ועדיף שאני אטפל בשכר הטרחה הנמוך בענף. אבל מוכרחים קודם כל לסדר את הנושא הזה, ואין אחריות בלי סמכות, ואין אחריות בלי גבול. צריך להגדיר סוף סוף על מה אחראי המהנדס ומה הכלים שנותנים לו בשביל לממש את האחריות שלו. זו חובתנו. המהנדס הוא המנהיג ההנדסי של העסק שהוא עובד בו".
איך זה לא קרה עד היום? זה הרי כמעט מובן מאליו, ללא קשר לקריסות של חניונים ומרפסות או לעשרות ההרוגים בשנה.
"יכול להיות שגם אנחנו כאיגוד נרדמנו, אבל לא עוד. הוספנו באיגוד משרה שאחראית לעסוק בנושא הזה של רגולציה, ואנחנו עוסקים בנושא הזה בצורה הכי רצינית שאפשר. אני גם מתכוון לומר לשר העבודה חיים כץ שיתן לי את האמצעים להדריך ולהכשיר את המהנדסים, ואני מתחייב לירידה של עשרות אחוזים במספר התאונות בתוך שנתיים-שלוש. זה לא יהיה פשוט, יהיו ויכוחים, אבל כל אחד שנמצא באתר בנייה מרגיש בבטן את הבעיה כשמישהו נופל מהפיגום, ולא משנה אם זה סיני, פלסטיני או ישראלי. צריך להבין שענף הבנייה זה פס ייצור, אבל כזה שמרכיבים אותו בהתחלת הייצור ומפרקים אותו בסופו - ומייצרים אב טיפוס אחד. זה לא פס ייצור של מכוניות שעושים עליו לפני הכל ניסויים, דגמים, ניסויי ריסוק, אבטחת איכות, בקרת איכות ברמת הפס, אבטחת איכות ברמה מפעלית ואחרי הכל מייצרים 5 מיליון מכוניות, ואפילו שם יש תקלות. מה זה אומר? שצריך להפעיל גם בבניין לפחות את רמת הבקרות שמפעילים בפס ייצור רגיל, אפילו קצת יותר. אבל בפועל, מגיע לאתר מפקח שאין לו שום אחריות. אני לא אומר שהוא לא אחראי אם חס וחלילה קורה אסון, אבל אני שואל מה האחריות שלו בחוק? אין כזו. האם הוא אחראי שישימו את הטיח נכון? לא. האם הוא אחראי שלא ירכיבו דלת מילוט הפוכה? לא. האם הוא אחראי שתריס העשן בחדר המדרגות יעבוד כמו שצריך ושהספרינקלר יעבוד? לא. זה לא יכול להמשיך ככה".
ישתלם לכל הענף
"ואגב, ברור שבטיחות ואיכות הולכים ביחד ונובעים מאותו מקום. אין מקום שיש בו בטיחות ולא תהיה בו איכות ולהפך, אם אין בטיחות אין איכות. אז אני משוכנע שזה ישתלם לענף הבנייה כולו".
בשנה האחרונה נדרשה גם הכנסת לנושא בטיחות הפועלים באתרי הבנייה. אחד הצעדים האופרטיביים היה אישור תקנות המחייבות סגירת אתר בנייה שנפצע או שנהרג בו פועל ל-48 שעות. במקביל החליט שר העבודה על הטלת עיצומים כספיים בגובה 35,740 שקל על קבלן באתר בנייה שבו התגלו כשלים בטיחותיים, עניין שעדיין מצוי בדיונים עם משרד המשפטים.
מריאן: "אני לא אומר שסגירת האתר ליומיים לא כואבת לבעל הבית, אבל מה הוא יכול לעשות? הוא לא עושה כלום, כי הוא לא יכול לעשות הרבה. הוא יכול לדבר עם מנהל העבודה, אבל אפילו למהנדס שלו אין מספיק ידע איך לשמור על הבטיחות. לכן אכיפה זה לא מספיק. תחשוב שאתה נוהג ברכב שהמהירות שלו מתחילה במינימום של 120 קמ"ש. מה זה משנה כמה פעמים יעצרו אותך במלכודות מהירות, אם אתה ממילא לא יכול לנסוע פחות מ-120 קמ"ש? לכן, אם לא תהיה תרבות של בטיחות, ואם לא תהיה יכולת לעשות דברים הנוגעים לבטיחות, אז האכיפה תמשיך לעזור רק בשוליים".
גם קבלן בארה"ב מרוויח 5%
הצרות בענף הבנייה אינן נוגעות רק לבטיחות הפועלים באתרים. כמעט כעניין שבשגרה קורסות בישראל חברות ביצוע, גדולות כקטנות, מה שבוודאי לא תורם לאיתנות הענף כולו.
"רמת הניהול והבקרה של חברות רבות אינה טובה מספיק", מדגיש מריאן, "חברות צריכות לדעת לאתר את הבעיה הרבה לפני שהבנק עוצר את הצ'קים, עוד כשהבעיה מסתמנת באופק וניתן לעשות פעולות מתקנות. חברות שיש בהן רמת ניהול ובקרה טובה מצליחות להחזיק מעמד והדיבורים על עלייה של מחירי התשומות וכדומה הם רק פולקלור".
אבל שולי הרווח של החברות נמוכים מאוד. 4%-5%.
"כשלב לבייב קנה את אפריקה ישראל, אני ניהלתי את החברה-הבת דניה סיבוס. הוא נכנס אלי ושאל אותי למה אני מסתפק ברווח של 5%. הוא אמר לי 'אני ביהלומים מרוויח עשרות אחוזים, אז למה אני צריך להחזיק עסק שמרוויח 5% ושבשנייה נעלם'. הסברתי לו שהרווח בביצוע הוא בטוח. הדרך מאוד בטוחה. זה אותו ברזל, זה אותו בטון, זה אותה תשומת עבודה למ"ר. זו עבודה סיזיפית, כי האינטגרציה בענף שלנו היא של אלפי פריטים, אבל אפשר לעבוד מסודר ובטוח. צריך גם לזכור שהמרווחים אמנם נמוכים, עד 5%, אבל זה נכון בכל העולם. גם קבלן בארה"ב מרוויח 5%. אבל מה יש לו שאין לקבלן בישראל? יש לו יציבות הרבה יותר גדולה ביום-יום שלו. אין לו יום אחד עובדים ויום שני בלי עובדים בגלל סגר על השטחים וכדומה. בנוסף, יש לו הרבה פחות שינויים ברגולציה. כל הזמן מוסיפים פה חוק כזה או חוק אחר, מס כזה או מס אחר. אין בכל העולם חוק מכר דירות כמו אצלנו. חוק שכולל אחריות מוחלטת לתקופת זמן בלתי מוגבלת. אם תשאל מישהו לכמה זמן אני אחראי על סדק בקיר לא תמצא תשובה, כי תמיד אפשר לשרשר את זה לקבלן. לכל חברה קבלנית בישראל יש בארסנל כל הזמן כמה אלפי דירות מאוכלסות שצריך לתת להן שירות. זה עולה כסף. הממשלה עושה רגולציה לטובת הדיירים, אבל אז הקבלנים מעלים את המחירים, זה כמובן חוזר לרעת הדיירים, ופתאום כולם אומרים שהקבלנים חזירים".
"לא צריך להזיז גבינה כל יום"
לפני שבע שנים, בגיל 58, מכר מריאן את חלקו בחברת הנדל"ן אמריקה ישראל, שאותה הקים עם שמשון הראל כ-13 שנה קודם לכן (לאחר שהשניים פרשו מקבוצת אפריקה ישראל אחרי מכירתה ללב לבייב). את תפקיד יו"ר איגוד המהנדסים הוא ממלא בהתנדבות, ובמקביל הוא מכהן כיום כדירקטור בכמה חברות.
"החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי ולעבור מניהול ברמת היום-יום לעשייה של דברים הרבה יותר אסטרטגיים. להיות מסוגל ליזום דברים, לפתח, להגדיל, להנחות ולהוביל תהליכים גדולים".
אחד התהליכים הגדולים עליהם מדבר למריאן נוגע לסטארט-אפ חדש שהקים, שהוא מוכן לחשוף עליו מעט פרטים. "אני מאוד אוהב חדשנות, ופיתחתי חומר חדש שישתלב כמוצר בתוך ענף הבנייה וישנה תהליכים בענף. זה לא משהו שיקצר את זמן הבנייה מ-3.5 שנים לשנה וחצי, אבל זה חלק משילוב של חדשנות עם איכות וקיימות".
באיזה שלב אתם נמצאים?
"ממש עכשיו גמרנו לרשום פטנט ואנחנו לקראת התחלת השיווק של החומר הזה, אבל עוד מוקדם לצאת עם זה בהכרזות. אני לא לבד בעסק הזה, אלא יחד עם עוד שלושה חברים, שכולם פחות או יותר בגילי. ושוב, מה שנתן לי את האפשרות לעשות את זה, זה העובדה שאני כבר לא מנהל שצריך להזיז איזה גבינה כל יום ולעשות לה בייביסיטר".
לכתבה המלאה, לחץ כאן
