בונים משפחה לתפארת: עסקים משפחתיים בענף הבנייה

עירוב של משפחה ועסקים, מאז ומעולם, היה מתכון מנצח להצלחה מסחררת או מאידך לכישלון מהדהד. המורכבות האדירה, יחד עם טשטוש הגבולות שבין יחסים וכסף, קריירה ושליטה, אינטרסים אישיים ואינטרסים עסקיים הובילו עסקים רבים להישגים יוצאי דופן, ואחרים להתרסקות – אישית ועסקית.

היתרונות של עסק משפחתי הם ברורים – אמון רחב, אכפתיות, השקעה יוצאת דופן והיכרות עמוקה בין הנפשות הפועלות. מאידך, בחברות משפחתיות קיימים לא מעט סיכונים אשר עלולים להוביל לסכסוכים עסקיים שעלולים להתגלגל לסכסוכים אישיים קשים בין בני המשפחה.

נתון מפתיע הוא שלמעלה ממחצית החברות בבורסה בתל אביב הן בבעלות משפחתית, ובמגזר הפרטי השיעור גבוה אף יותר, והמחקרים שנערכו מאששים כי הביצועים של חברות אלו אכן טובים יותר בהשוואה לחברות שאינן משפחתיות. הסבר אפשרי לכך הוא כאמור אותם ערכים שעסק משפחתי מטפח כמו אחריות הדדית, הימנעות מנטילת סיכונים וחשיבה לטווח ארוך. בעסקים משפחתיים יש רצון לא רק שהעסק יצליח פיננסית, אלא שהוא ימשיך לדורות הבאים, והדבר מכתיב צורה אחרת של ניהול.

סוגיה זו, של העברת העסק לדור הבא הינה פעמים רבות סוגיה נפיצה ביותר – כיצד מחליטים מי מבני דור ההמשך יתמנה לאיזה תפקיד בארגון? איך מתקבלת ההחלטה וכיצד מתמודדים עם חוסר שביעות הרצון הפוטנציאלית בקרב בני דור ההמשך?

שגיא לנצ'נר, מנכ"ל משותף בחברת ינוב בניה ופיתוח, המתמחה ביזום וביצוע פרויקטים למגורים ובנייני משרדים מעיד כי תהליך האיוש אצלם בחברה היה בהתאם לגדילתה ולנטייתו הטבעית של כל אחד מבני דור ההמשך ותחום התמחותו.

משפחת לנצ'נר | הילה, ברוך ושגיא

החברה, שהוקמה בשנת 1986 ע"י אביו ברוך לנצ'נר, ופעלה תחילה מאוטובוס ישן שהוסב למשרד, גדלה, ובמהלך השנים הצטרפו בני משפחה נוספים ואיישו תפקידים בחברה. "תחילה הצטרפתי אני" מספר שגיא, "על מנת לתמוך בפן הביצועי. בהמשך הצטרפה הילה, אחותו של שגיא לתפקיד סמכנ"לית כספים, כבעלת תואר שני בכלכלה ומינהל עסקים, ולבסוף הצטרפה אתי לנצ'נר, אשתי, לתחום השיווק".

"בסופו של דבר", מוסיף שגיא, "מדובר בעסק לכל דבר ועניין, גם כאן צריכים להיות האנשים הנכונים והמקצועיים בתפקידי המפתח. כאשר ההתייחסות היא כזו, אין למעשה הבדל מעסק שאינו משפחתי. כמובן שמידת המחויבות לעסק משפחתי במקרים רבים גבוהה יותר במובן של "לעשות לביתך", מצד שני, אם בעלי התפקידים אינם מקצועיים ומחוברים לחברה רק בשל היותם בני משפחה הרי שכאן יכולה להיווצר בעיה."

"לשמחתנו" אומר שגיא, "אין אצלנו אתגרים מיוחדים בהיבט של ניהול עסק ומשפחה, כולנו מחוייבים, מגיעים לעבודה עם זיק בעיניים, כאשר לנגד עיננו עומד כל הזמן הרצון לפתח ולשפר  את העסק המשפחתי."

אבל לא בכל המקרים המציאות נראית כך. "גדלתי על הבטונים" מספר ליאור (שם בדוי), "אני זוכר את עצמי כבר בגיל 4 נוסע עם אבא שלי לאתרי בנייה, להשקות את הבטון." הזכרונות כוללים גם השכמות בשעות הבוקר המוקדמות כדי להצטרף לנסיעות פיזור הפועלים באתרים, כל זאת במסגרת העסק המשפחתי שהקימו אביו ודודו.

אחרי הצבא הלכתי ללמוד הנדסה אזרחית בטכניון כי היה ברור לכולם שאני אמשיך את דרכם של אבי ודודי ואצטרף לעסק ולפעילות. גם בחופשות ובסופי שבוע הייתי חוזר דרומה לעבוד ולסייע בעסק", הוא מספר.

"בסוף שנות העשרים הצטרפתי באופן מלא לעסק המשפחתי, אבל לא הבנתי שיחד עם הסיפוק הרב נכנסתי גם לסיר לחץ מטורף בו התערבבו יחד נושאים משפחתיים ונושאים עסקיים. בשנים הראשונות המוטיבציה שלי הייתה עצומה וניסיתי לדחוף קדימה בכל הכוח, אבל הם ראו את הדברים בצורה שמרנית יותר ממני ובלמו את  היוזמות שלי. גם לא ממש ידעתי להגדיר את המקום שלי והסמכות שלי מולם."

כיום, בגיל 36, ליאור פרש לחלוטין מהעסק המשפחתי ובימים אלה הוא מפתח יזמויות שונות בעולם הנדל"ן, במנותק מהעסק המשפחתי. "ההבדל בין הדורות הוא אתגר, שלפעמים הוא בלתי ניתן לגישור", הוא מספר. "והאתגר הזה מוביל לפערים שיוצרים מתחים רבים. אבא שלי לימד אותי לעבוד מסביב לשעון, ללא חופשות, וזה פחות התאים להתנהלות ולראיית העולם שלי. בנוסף, התעוררו אצלי גם תחושות של איבוד שליטה, והרגשה שלא אני תכננתי את הקריירה שלי ושהיה ברור מאוד לכולם לאיזה נתיב החיים לוקחים אותי. הרגשתי שאני פשוט לא ממצה את הפוטנציאל שלי. בשלב מסוים הבנתי שאני חייב לפרוש מהעסק או שזה ישפיע קשה מאוד על מערכת היחסים שלי עם אבי. היציאה שלי אמנם הובילה לאכזבה גדולה מצד המשפחה, אבל בסופו של יום גם הם וגם אני מבינים שקיבלתי את ההחלטה הנכונה. ברור לכולנו שהחלופה הייתה עלולה להיות הרסנית הרבה יותר ולהשפיע קשה על כל מערכות היחסים במשפחה".

האחים לירן ואייל לוין, בעלי קבוצת CivilEng, עדיין לא מתמודדים עם סוגיית דור ההמשך אבל מבינים שסוגיות שנראות כעת כעתיד רחוק, יתגלגלו מהר מאוד לפתחם. "את העסק הקמנו בלי אסטרטגיה מסודרת וכוונה ברורה, הקמנו אותו בפיג'מות כתחביב, שנולד מתוך אהבה אמיתית לענף", מספר אייל, "התחלנו לפני 12 שנים, בתור שני סטודנטים - לירן בטכניון בלימודי הנדסה אזרחית, ואני בבן גוריון כסטודנט להנדסת תעשייה וניהול. לא לגמרי ידענו לאן זה יתגלגל אבל הבנו מהר מאוד שיש כאן תחום שצמא לשיתוף ידע ולגוף שיכול לאחד ולחבר בין אנשי המקצוע בתעשייה".

משפחת לוין | משמאל לירן ואייל

"אנחנו דור שלישי בענף הבנייה. סבא שלנו הקים חברה לקידוחי כלונסאות שפעלה עד שנת 2004. אבא שלנו, אריה (מהנדס אזרחי) שממשיך לעבוד בענף, יחד עם אחיו, גדלו לתוך העסק, המשיכו את דרכו שנים רבות והתמודדו עם קונפליקטים רבים שהתעוררו בשל חילוקי דעות לגבי אופן ניהול העסק. אנחנו, שראינו את הקשיים והמתחים שבעסק משפחתי, ידענו להיזהר מראש ולא ליפול לאותם "בורות" שמגיעים בדרך. כבר מראש חלוקת האחריות בינינו הייתה מאוד ברורה על מנת למזער את הסיכון הפוטנציאלי. קיימת בינינו פתיחות רבה וחופש עשייה משני הצדדים, על מנת לשמר גם את העסק וגם את מערכת היחסים המשפחתית."

"גם אצלנו, כמו אצל כל אחים, בטח ובטח כאלה שעובדים יחד, יש מדי פעם מחלוקות, אנחנו כאמור משתדלים לייצר הפרדה בתחומי האחריות שלנו כדי להימנע מכך. לדוגמא, בשנה האחרונה אנחנו מקדמים פרויקט ייחודי בשם נדל"ןRUN - המרוץ של קהילת הבנייה והנדל"ן בישראל, מהרגע הראשון היה ברור לשנינו מי יוביל את הפרויקט הזה. לירן בשנתיים האחרונות התחבר מאוד לריצה ומקדיש לכך זמן ומרץ רב. הפרויקט הזה "התלבש" בדיוק על התחביב החדש ויש לו תשוקה רבה לעיסוק בזה ולניהול המרוץ. אגב, המרוץ לאחרי עיכובים עב הקורונה סוף סוף יוצא לדרך בסוף אפריל."

איזה תובנות ועצות יש לכם עבור עסקים משפחתיים בתחילת דרכם?

"העצה הראשונה והחשובה ביותר בעיני," אומר שגיא, "היא להשאיר את האגו בצד ולא לתת לו לחלחל לקבלת ההחלטות. זה אמנם אתגר לא פשוט אבל הכרחי לפעילות תקינה של החברה. בנוסף, על מנת להצעיד את העסק המשפחתי קדימה ולשפר את ביצועיו יש לפזר את הסמכויות בין האנשים המתאימים לתפקיד. להגדיר תפקידים בין בני המשפחה על מנת ליצור סדר והתנהלות נכונה, וחשוב לא פחות לשלב עובדים מקצועיים בתחום העיסוק שיתנו מענה לסוגיות מקצועיות."

"היום, כאבא לשני בנים בעצמי, מספר ליאור, אני יכול להעיד שכשהבנים שלי יגדלו אתן להם את החופש המוחלט לבחור במה לעסוק ולא אסלול את דרכם בעקבותיי. זו העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לעסקים משפחתיים. זה נכון שהחלום והאידיליה זה שדור ההמשך ייכנס לעסק, אבל חייבים להבין שזה לא מתאים לכל אחד וצריך לדעת מתי לשחרר"

"אני מאמין, מסכם אייל, "שעל מנת לשמור על העסק ועל המשפחה, מבלי שהאחד יבוא על חשבון השני, צריך לדעת לכבד את הרצונות האחד של השני ולאפשר לכל אחד מבני המשפחה להמשיך ולהתפתח בכיוונים שמתאימים לו ובדרך שנראית לו. מעבר לכך חשוב לשמור על ראש פתוח ולא להיות מקובעים, ללכת עם האמת ולעשות את מה שאתה רוצה לעשות ומאמין."