האיש שמעולם לא אמר אני: רביב טל סופד לקולגה, יהודה אריה ז"ל.

41 שנות ניסיון היו באמתחתו של יהודה אריה ז"ל, שהלך לעולמו בחודש שעבר. מי שעבד בחברת ד.א.ל הנדסה במשך מרבית הקריירה שלו, נחשב לאחד מאנשי המקצוע הוותיקים, האיכותיים והיסודיים בענף הבנייה. 

יהודה אריה ז"ל

במהלך הקריירה עמל אריה על עשרות ומאות פרויקטים הנדסיים בתחום התשתיות בארץ ובעולם, שבהם עסק בעיקר בתחום התנועה. שכונות מגורים, אזורי תעשייה, כבישים וערים עברו תחת ידו המקצועית. כמו כן, הוא שימש כיו"ר התא לתנועה ולתחבורה באיגוד המהנדסים ופעל לקידום תחום התנועה בישראל. 

כדי להוקיר לו כבוד אחרון, שוחחנו עם רביב טל, ראש צוות תכנון ושותף ב"ד.א.ל הנדסה", שעבד עם אריה משנת 1992, אז הוא עצמו החל את דרכו בחברה. 

ידע לשמור על הנוף בתוך תכנון התנועה

"יהודה היה איש המקצוע שידע לעשות הכל", מציין טל. "הוא שימש כראש צוות תכנון בחברה והיה גם אחד השותפים בה. את מרבית שנותיו הוא העביר בחברה, למעט תקופה שבה עבד בניגריה עבור אמי מתום, שם עמל על תכנון 200 ק"מ של כבישים. כאדם היסודי שהיה, הוא גם וידא שהתכניות יבוצעו בצורה הנכונה. תמיד אמר שאם השקענו בתכנון, יש לוודא שהוא יבוצע כהלכה".

טל משבח את יכולותיו המקצועיות של אריה. "הייתה לו אוריינטציה ברורה לתחום התנועה והתחבורה", הוא אומר. "הוא התמקצע וריכז את נושא התנועה בחברה שלנו. עסק בתכנון תנועה בערים, בשכונות מגורים ועוד. מה שחשוב לציין זה שהיתה לו יד אדריכלית, פשוט נהדרת. הוא ידע לצייר נפלא, שרטט את הרחובות והכיכרות ושבילי האופניים והכבישים. בשל כך, ערים רבות בישראל חבות לו את הנראות שלהן. הוא גם ידע לשמור על הנוף בתוך תכנון התנועה בצורה הרמונית.  מעבר לכך, לצד תכנון התנועה והנושא האורבני הוא ידע לעשות הכל – ניקוז, תכנונים פיזיים, שרטוט, כתבי כמויות ועוד".

טל מספר כי אריה, היה מאנשים שלא ידעו לומר אני. "הוא שם את הפרויקטים לפני הכל ועבד במקצועיות רבה", הוא מציין. "במהלך יום עבודה הוא השתתף בפגישות רבות ולאחר מכן הגיע אחרי הצהריים למשרד והתיישב במשרדו כדי לעבוד על הפרויקטים. שיירה של אנשי מקצוע היתה פוקדת את חדרו לטובת התייעצויות, עבודה משותפת, קידום הפרויקטים ועוד. עוד חשוב לציין כי היה לו קשר טוב עם משרדי אדריכלים רבים בהיותו מלח הארץ, צנוע, איכותי. הוא רקם קשרים מעולים וזה תרם מאוד לזרימה נכונה של העבודה".

אריה ז"ל (מימין) ורביב טל

"תעברו אצל יהודה, תזכו להרצאה"

ליהודה אריה היתה אהדה גדולה לדור העתיד ועל פי טל, היה לו חשוב מאוד לחנוך את המהנדסים הצעירים. "האהבה שלו למקצוע התבטאה בכל מיני דרכים, מכל מיני כיוונים, למשל חניכת הדור הצעיר", הוא אומר. "המתכננים הצעירים זכו ממנו לחניכה מעולה. הוא לא היסס להסביר, לתקן, לסייע, לשמש אוזן קשבת ומקצועית. כשהיו מגיעים אלי מהנדסים צעירים עם שאלות, הייתי אומר להם: 'תעברו אצל יהודה ותזכו להרצאה'. הוא גם השקיע מזמנו הפרטי לטובת העברת הידע ועמל על כינונו בקרב המהנדסים הצעירים".

כיצד באה לידי ביטוי מערכת היחסים האישית שלך איתו?

"יהודה עיצב לי את ה-DNA המקצועי. כשהגעתי לחברה ב-1992, אחרי שסיימתי לימודיי, נפלה בידי ההזדמנות לנסוע להשתלמות מקצועית במלטה. חששתי לנסוע, שכן רק התחלתי לעבוד בחברה, אך יהודה אמר לי שזו הזדמנות שצריך לקחת. 'צא, למד, ראה עולם', הוא אמר. "מעבר לכך, מערכת היחסית בינינו היתה מצוינת. כמו מהנדסים ברבים בחברה, הוא סייע לי להתפתח, נתן בי אמון שאוכל לתכנן את הפרויקטים ונטע בי את האמונה שאצליח".

בסופו של יום, אריה היה איש מקצוע אהוד במיוחד. "כולם אהבו אותו ולא היה אצלו 'אני'", אומר טל. "באופן מובהק, אנשים אהבו אותו. הוא השקיע מאוד בחברה והעבודה הייתה עבורו מרכז החיים. הוא הטביע את חותמו ברשויות רבות ובכל הערים במרכז הכירו אותו והעריכו את פועלו ואת האיש שהוא. גם כשהוא חלה הוא המשיך לעבוד, נתן הצעות מחיר ועשה כל מה שבאפשרותו לעשות. הוא יידע את הקולגות על מחלתו אבל אמר שלמרות שהוא חולה, הוא ממשיך לעבוד". 

ספר לנו זכרון אחד מיוחד שיש לך מיהודה.

"עבדנו יחד 27 שנה כך שיש הרבה סיפורים. אני זוכר שהוא נהג בסיטרואן הראשונה של החברה, אלה שהיו מתרוממות באוויר אחרי שמניעים אותן. היינו מרימים אותה באוויר בשדות בקריית גת. כמו כן, הוא נפגע בצבא ברגלו אבל האמת היא שזה לא הפריע לו להריץ את כולנו. הוא היה מבוגר ממני ב-15 שנה ועדיין כל פעם כשצעדנו יחד בדרך לפגישה הייתי צריך לבקש ממנו ללכת לאט יותר. ובכלל, היו לו ידיים של אמן. הוא עסק בציור ובפיסול, יצר פסל מיוחד מבול עץ והיד האמנותית השתלבה עם ההנדסה בצורה מיוחדת כי כל שרטוט שלו היה ציור. תמיד חיפש את היצירה בתוך ההנדסה וזה איפשר לו לראות את הדברים בצורה אחרת, מעבר למספרים. אני חושב שכל הזכרונות האלה, והעובדה שהוא היה מי שהיה, הפכו אותו לכזה אדם אהוב. הוא ייצג את החברה נאמנה בכל מקום והפגין גאוות יחידה. לכן רוצים להנציחו בדרכים שונות, לרבות כנסים על שמו". 

לסיום, מהי המורשת שהוא מותיר אחריו בפן המקצועי?

"אני חושב שזו המקצועיות והעובדה שלצידה, מדובר באדם נפלא. אני כשאני רואה תכניות שלו אני מבין שכל תכנית – פיקאסו. הוא ידע לסגור את הדברים עד הסוף, לא לעגל פינות ולעבוד בסטנדרטים גבוהים ויותר מזה, הוא עמד על כך שדברים יעשו לפי ההנחיות. ובמקביל, הוא הפגין גמישות מחשבתית – היה קשוב עם אנשים, הומני, לא צעק ונתן חופש ביטוי. לי הוא העניק חופש פעולה מלא והאמין בי. זו המורשת שלו והוא שייך לדור הנפילים".