בראש בטוח: מה צריך לעשות כדי להוריד את מספר הנפגעים בתאונות באתרי הבנייה?
על פי המוסד לבטיחות וגיהות, 14 אנשים נהרגו מתחילת השנה באתרי הבנייה בישראל. תוסיפו לזה עשרות פצועים ופגועים בתאונות בנייה ונגלה שממדי התופעה גדולים, גדולים מדי.
בשל המצב, חברות רבות מטמיעות תרבות בטיחות באופן רוחבי, אנשי מקצוע עוסקים באופן ייעודי בבטיחות ובמניעה וגם חוקים בנושא נחקקים ונכנסים לתוקפם.
רגע לפני יום העצמאות, שבו נחגוג כולנו את עצמאותה של מדינת ישראל, קבוצת CivilEng מבקשת להעלות את המודעות לנושא הבטיחות באתרים. שוחחנו עם כמה מאנשי המקצוע המובילים בענף, מדיסציפלינות שונות, כדי לשמוע מהם – כל אחד מהזווית האישית שלו – מה ניתן לעשות כדי להוריד את כמות ההרוגים באתרים וכיצד ניתן להעלות את המודעות לנושא הבטיחות בענף כולו. הצגנו בפני כולם שלוש שאלות זהות ואת תשובותיהם תוכלו לקרוא כאן.
מימין לשמאל: ליאור שניר, אלי רוזנטל (צילום: עופר עמרם) ומאיר שמחה.
מימין לשמאל: שלומי הירשהורן, אלה בן-נון ואמיר פטיר
מה צריך לעשות מחר בבוקר כדי להוריד את כמות ההרוגים והפצועים בתאונות בנייה?
שלומי הירשהורן, מהנדס ראשי, "דניה סיבוס": "לפני הכל, זה עניין של חינוך ושל מודעות, מלמעלה עד למטה. השרשה של תרבות לבטיחות בקרב כל העוסקים במלאכה. ב'דניה סיבוס' הבטיחות ניצבת בראש. החברה משקיעה רבות בנושא הלימוד וההכשרה תוך הקניית כלים הלכה למעשה. אנו מבינים שכדי שאתרים יהיו בטוחים, נדרשת משמעת והתמדה יומית ובלתי מתפשרת, לצד ביקורות עצמאיות תכופות בתוך המערכת, מצד ממוני הבטיחות. עד לפני כמה שנים מהנדסים נמדדו על בסיס ההישגים הפיננסים של הפרויקטים וע"ב לוחות הזמנים. כיום, הבטיחות היא בראש סדר העדיפויות, גם אם זה פוגע בלו"ז או בנתונים הפיננסים. לדעתי, יש להפוך זאת לנחלת הכלל בכל החברות וכשבוחנים פרויקט יש לבחון גם נושא הבטיחות. צריך להגיע למצב שהמעטפת הרחבה כולה אוחזת בידע רלוונטי בתחום הבטיחות - מנציגי המזמין, הפיקוח, מנ״פ, מנהלי העבודה, קבלני המשנה ועד אחרון הפועלים והעובדים".
מאיר שמחה, סמנכ"ל הנדסה, "אזורים": "אני מאמין שבטיחות היא חלק מהמקצועיות. המפתח לשיפור רמת הבטיחות הוא שיפור המקצועיות, הידע והשילוב של הכל ביחד – כל אלה משמעותיים וצריך לחזק אותם. זה מתקשר לגאווה למקצוע שכן כשהמהנדסים יהיו חדורי גאווה מקצועית ובעלי ידע איכותי, הם גם יבינו יותר לעומק את החשיבות של נושא הבטיחות. לכן יש לשפר את איכות כוח האדם והמקצועיות באתר. אנשים איכותיים מקצועיים ובעלי ידע עמוק יביאו לכך שרמת הבטיחות באתרים תעלה. תרבות הבטיחות של כלל העוסקים בבנייה תשתפר אם האנשים באתר יהיו איכותיים, מקצועיים וגאים במה שהם עושים".
אלה בן-נון, בעלי "אלה בן-נון ניהול בנייה" ואמיר פטיר, שותף מנהל בחברה: "הכל מתחיל בסדר ובניקיון ואת זה צריך להכניס לתודעה. צריך לעבוד מסודר ברמת קבלן – כמו שבאתרי בנייה רואים סדר, משמעת, תהליכי בקרה ושיטת עבודה, כך גם צריך לנהוג בכל הנוגע לבטיחות. חינוך, סדר וניקיון הם המפתח. ברגע שחברה מדברת בשפה של בקרה, סדר וניקיון, כולם בארגון מתיישרים לאותם ערכים וכך יש לעשות גם עם הבטיחות – אם המתודה הזו תהיה רלוונטית גם לתחום זה, כולם יתיישרו לפי ערכי החברה בתחום וכך הבטיחות תשתפר. לעתים רבות, כשלים של בטיחות הם נגזרת של חוסר משמעת ושל ברדק באתרים. בנוסף לזה, צריך לאכוף ואף למדרג קבלנים ולתת להם ציון או סיווג הקשור לרמת הבטיחות שהם מפגינים באתרים. אם יהיה מדרג של ציונים, ידעו מי הקבלנים שלהם ציון גבוהה ויעדיפו לעבוד איתם. את זה יש לאכוף באמצעות פיקוח על הבטיחות באתרים. אם יזם רואה שקבלן מדורג גבוה גם בבטיחות הוא ירצה לעבוד איתו. אנחנו כחברה חרטנו על דגלנו גם את נושא הבטיחות. כל ישיבת קבלן נפתחת בסקירת בטיחות – האם היו אירועי בטיחות, מה הם ומה ניתן ללמוד מהם. זהו ערך ששמנו לעצמנו לעבוד לפיו, לצד האיכות".
אלי רוזנטל, מנכ"ל ארגון הקבלנים והבונים, מחוז תל אביב והמרכז: "לפי דעתי נדרש מהלך אגרסיבי של הסברה וחינוך של העובדים. זהו מהלך משולב שאותו הממשלה צריכה להוביל, יש לה את הכלים והתקציבים לשם כך. העובדים בענף מתחלפים לעיתים קרובות ורובם מגיעים לעבודה ללא מודעות לחשיבות הבטיחות. לכן נדרשת הסברה אגרסיבית לעובדים כך שיבינו שהם צריכים לדאוג לעצמם ולא לסכן את חייהם. כשהם מגיעים לאתר הם עוברים הדרכה קצרה בנושא ומיד מתחילים לעבוד, אין להם מודעות אמיתית ועמוקה או הבנה של ההשלכות בנושא. לכן, המדינה צריכה לדאוג שכל פועל לו היא מנפיקה אישורי עבודה, יגיע לאתר בנייה רק לאחר שהוא עבר הדרכה יסודית ומסודרת על ידי גורמים ממשלתיים מוסמכים".
ליאור שניר, סמנכ"ל הנדסה, "י. שטרן": "לדעתי, מדובר בתהליך רב שלבי שהענף חייב לעבור. לא זבנג וגמרנו. הקבלנים חייבים לעבוד עם כוח אדם איכותי. קבלנים רבים מתפתים לעבוד עם כוח אדם זול ולא ממושמע, שמזלזל בהנחיות. אסור לעבוד עם עובדים כאלה, הם פוגעים ברמת הבטיחות באתר ולצערי גם בעצמם. בנוסף לכך, צריך להעלות את המודעות לבטיחות בתוך הארגון. יש להקפיד ולאפשר למנהלי העבודה חופש פעולה בנושאי בטיחות ולעודד אותם לפתרונות בטיחותיים מתקדמים. יש לתת יד חופשית לצוות האתר בנושא פתרונות הבטיחות. כמו כן, מנהלי החברה חייבים לגלות מעורבות גבוהה בנושא ולהציב יעדים. לדעתי יש גם לתמרץ את מי שמקדם את הבטיחות באתר – אנחנו בחברת שטרן, למשל, מעודדים גם באמצעות תחרויות בטיחות הכוללות ציונים ופרסים. דבר נוסף שניתן לעשות הוא שימוש בציוד מתקדם באתר, ציוד ותבניות שכוללים הסדרי בטיחות מובנים ששומרים על חיי העובדים".
כיצד יש לחלק את האחריות על הבטיחות בין הגורמים הרלוונטיים בפרויקט?
בן-נון ופטיר: "אי אפשר לחלק אחריות כי היא תיפול בין הכסאות. צריך להטיל את האחריות על גורם אחד והוא בעל התפקיד של חברת הבנייה. הוא זה שצריך להיות אחראי. ובכל זאת, בעוד שהחברה הקבלנית היא זו שצריכה להיות אחראית על הבטיחות ואי אפשר לחלק את האחריות, גורמים אחרים באתר לא יכולים להתנער מהנושא ולהקטין ראש. ברמת המודעות, כל מי שעוסק במלאכה צריך להתריע בענייני בטיחות. אמנם לא מדובר במי שאחראי לנושא, אבל צריך להתריע. האחריות, כאחריות משפטית, צריכה להיות של הקבלן. ברגע שאנשים בדרג מנכ"ל או בדרגים גבוהים יבינו שהאחריות היא עליהם אישית, רמת האכיפה באותה חברה תשתפר בעשרות מונים. מי שצריך לשאת באחריות הוא בכיר בהנהלה בחברה הקבלנית".
רוזנטל: "הבסיס הוא העובד עצמו והוא צריך לדאוג לעצמו. הוא יכול לעבור עשרות תדריכים ולקרוא חומרים, אבל כל עוד הוא לא שם קסדה או לא רותם את עצמו כשהוא עובד בגובה, שום דבר לא יעזור. האחריות היא קודם כל על העובד. הממשלה צריכה לבצע אכיפה מוגברת ולא לספק עובד לענף הבנייה לפני שהוא עובר הדרכה מסודרת. מבחינת הקבלנים בשטח, אי אפשר לשים אחראי בטיחות על כל עובד. אי אפשר לבדוק בכל רגע נתון שכל פועל עושה את כל מה שצריך להיעשות מבחינת בטיחות. האחריות צריכה להתחלק כך שלפני הכל, העובד אחראי על עצמו, לאחר מכן המדינה ואז גם הקבלנים".
שניר: "בעבר, החלוקה היתה שהקבלן ומנהל העבודה היו נושאים באחריות. היום הבטיחות מתחלקת כך שגם ליזם יש חלק. אם הוא יקפיד ויראה אכפתיות לנושא, הבטיחות תשתפר. כל השרשרת הארגונית, לרבות באתר עצמו, חייבת לשאת באחריות לרבות ממונה בטיחות. צריך לחלק את האחריות כך שכל השרשרת, לרבות המזמין והפיקוח, ישאו באחריות לפי יחס המעורבות שלהם".
הירשהורן: "בעבר, החלוקה היתה שהקבלן הראשי, באמצעות מנהל העבודה, היו הנושאים היחידים באחריות. כיום האחריות מתחלקת כך שגם ליזם וגם לחברת הניהול יש חלק. אם היזם או נציגיו יקפידו ויראו אכפתיות לנושא, הבטיחות באתר בהכרח תשתפר. כל השרשרת הניהולית והביצועית של הפרויקט חייבת לשאת באחריות וזה עובר בנציגי היזם, המפקחים, מנהל הפרויקט וצוותו ומגיע עד לעובד עצמו".
שמחה: "אני חושב שהכל מתחיל באחריות אישית. כמהנדס, אני מסתכל קודם כל על האחריות שלי. בהמשך לסעיף הקודם, אם רמת המקצועיות תעלה ואנשים יהיו גאים ובעלי ידע, הם גם יתייחסו לאחריות שיש להם על נושא הבטיחות. האחריות לנושא היא בידי כל אחד מהאנשים באתר ואיכות טובה של כוח האדם תוביל לכך שהאחריות של כל אחד בנושא הבטיחות תהיה גם לסביבתו – לנותני השירות, מקבלי השירות, לאנשים באתר ועוד. את זה צריך לחזק. כמו כן, האחריות צריכה להיות רוחבית. גם אני בתור יזם מרגיש אחריות, אפילו שהחוזה מול הקבלן אומר שנושא הבטיחות מוטל עליו. בהקשר זה אציין שהיינו כולנו בחברה בהדרכת בטיחות לגובה כי אנחנו מסתובבים באתרים ובוחנים גם ענייני בטיחות".
קיבלת את מלוא המשאבים, את הגב המדיני והכלכלי ואת המפתחות כדי להוביל מהפכה בתחום הבטיחות. מה היית עושה?
שניר: "אני הייתי מכניס את כל היבטי הבטיחות לכתבי הכמויות במכרזים השונים. בשיטה הקיימת היום, קבלנים לא מתמחרים את הסדרי הבטיחות. יזם חייב לתקצב את הבטיחות היטב מראש בכתבי הכמויות ולתת את הדעת לעלויות כגון מעברים בטוחים, רשתות הגנה, ממונה בטיחות באתר וכד'. בנוסף לכך, הייתי אוסר שימוש בציוד מאולתר מעץ בניין כגון מעקות וסולמות".
שמחה: "יש לפתח את מקצוע מנהל עבודה. צריך לחזק את ההסמכה, אולי להפוך אותה לתואר. המדינה צריכה לייצר מצב שבו כל מי שנמצא באתר או בבניין אוחז בניסיון, בידע ובהכשרה המתאימה. הרמה של כוח האדם צריכה לעלות כי זה בהכרח הבסיס שעליו בונים בטיחות ברמה גבוהה. אנשים מבוססים, מקצועיים ואיכותיים יביאו לכך שערך הבטיחות יעלה. יש להנחיל את ערך הבטיחות כשווה לערכי התקציב ולוחות הזמנים. בפרויקטים שלה, המדינה צריכה להתייחס לנושא הבטיחות כשהיא בוחרת עם מי לעבוד במסגרת מכרזיה. יש לייצר מצב שלמי שנמצא בשטח יהיו את הכלים להתמודד עם נושא הבטיחות, לרבות מעטפת שלמה. לכן, כמו שמסתכלים על שורת התקציב, הזמן והאיכות יש להסתכל על ערכי הבטיחות. בנוסף לכך, צריך לחזק את ההכשרות כך שמי שדורך באתר הבנייה יהיה מקצוען עם ידע עמוק ואמיתי. בזמן ההכשרה, כשאיש המקצוע מקבל את הידע, צריך להכניס לשם גם את נושא הבטיחות. אמנם מנהלי העבודה מקבלים הכשרות אבל מה לגבי מנופאים? חשמלאים וכו'? גם הם צריכים לאחוז בידע המתאים הקשור לבטיחות. כל מי שמסתובב באתר צריך לאחוז גם בידע הקשור לבטיחות וכמה שיותר ממנו. לכן, המדינה צריכה להיות עם היד על הדופק ולוודא שהאנשים הוכשרו בתחומי הבטיחות".
רוזנטל: "ראשית, כפי שאמרתי, הייתי דואג שכל עובד שדורך באתר הבנייה יעבור לפני כן קורס בטיחות. שנית, הייתי מתגבר את כמות המפקחים, מעניק להם כלים (כגון כלי רכב, מצלמות וכו') כך שיהיה ניתן לעזור לקבלנים לעזור בפיקוח ובאכיפה. שלישית, צריך לתת למעסיקים אפשרות לקנוס את העובדים אם הם לא נשמעים להוראות הבטיחות. כיום, לפי החוק לא ניתן לעשות זאת. ניתן לפטר את העובדים אך זה מצב בעייתי לשני הצדדים גם לקבלן לנוכח המחסור בעובדים בענף וגם לעובד עצמו, שמאבד את פרנסתו. לכן יש לאפשר למעסיק להטיל סנקציות על עובד שעובר על כללי הבטיחות ואף לקנוס אותו. כלים אלו יסייעו למעסיקים לאכוף ביתר שאת את הפרות הבטיחות ולדאוג לביטחונם של העובדים".
הירשהורן: "אני חושב שהמודל של 'דניה', של בי"ס בטיחות, שכולל הכשרות מקיפות, הוא מודל שיש להנחיל באופן רוחבי. במקביל, היזמים צריכים להגדיר לקבלנים עוד בשלב המכרז, בסעיף תקציבי נפרד, היקף כספי שיוקצה לטובת משאבי בטיחות בלבד. כמו כן, ברמת הפועל, צריך לעבור הדרכה מדי שנה, בצורה מוסדרת. הפועלים לא מבינים את השפה וכל פועל צריך לעבור אחת לשנה הדרכה, בשפתו, בצורה מקיפה. באתרים עצמם צריך לאכוף ביתר שאת את הבטיחות אבל גם לתגמל כספית פרויקטים שבהם הבטיחות הוטמעה בצורה ראויה. ככל שיתגמלו יותר ויחנכו לבטיחות, השינוי המחשבתי יקרה. ואנחנו בדרך הנכונה, בטח בחברות הגדולות".
בן-נון ופטיר: "אנו סבורים שיש לייצר מדד בטיחות רשמי שיהיה לקבלנים. כמו שיש סיווג הקשור להיקפים כספיים או לגודל, הם יקבלו סיווג או דירוג בהתאם לבטיחות. אלה משאבים שקבלנים יצטרכו להשקיע ולתת מאמץ נוסף, אבל זה לא מאמץ גדול. כדי להביא את זה למצב שלא רק לקבלנים הגדולים חשוב לעמוד ביעדי בטיחות אלא לכולם, צריך למדרג את נושא הבטיחות. כמו כן, המדינה צריכה לתת תמריץ כספי ליזמים כדי שיעבדו עם קבלנים בעלי רמת בטיחות גבוהה. חשוב להקצות לזה זמן ומשאבים, יתכן שבמסגרת תכנית לאומית כגון תכנית חומש. במקביל, צריך לדעתנו להוציא מחוק לחוק פרויקטי תמ"א 38\1 שבהם דיירים גרים בבניין. יש דיסוננס מובנה בין הרצון לאתר מאובטח, מסודר וסגור לבין זה שגרים דיירים בבניין. לעתים הם מגיעים מהשכבות המוחלשות, כגון דיירים מבוגרים או ילדים וכשמפרקים מעקות או יוצקים יציקות בזמן שאנשים גרים במבנה נוצר מצב מסוכן. מי שרוצה לחזק בניין שיפנה את הדיירים".
מסכימים עם המרואיינים שלנו? חולקים עליהם? כתבו לנו בתגובות.
- 25.12.2024סוגי וסימני ריתוכים - וויבנר מקצועי
