שלא יערבלו אתכם, המדריך להזמנת בטון

לפי ת"י 118, כל הזמנת בטון חייבת להתקבל בכתב. הזמנה בפקס, בהודעת SMS, או ווטסאפ עומדת בדרישה זו. בכל הזמנה חייבים להופיע הפרטים האלו:

• חוזק (ב-20, ב-30, וכו')
• גרגיר מירבי של האגרגט - גודל האבן (25 מ"מ, 19 מ"מ או פוליה, עדש וכו')
• סומך (שקיעה 5, שקיעה 6 וכו')
• דרגת חשיפה

אם רוצים לצקת ממערבל אחד כמה אלמנטים שונים, חשוב להזמין את הבטון לפי הדרישה החמורה ביותר מבין האלמנטים. 

שיקולי הבחירה בבטון 

חוזק. הדרישה לחוזק הבטון מוגדרת בתכניות על ידי המתכנן עבור כל אלמנט קונסטרוקטיבי בבניין, בדרגות שנעות מ-20 עד 60 (ת"י 466, חלק 1). לאלמנטים לא קונסטרוקטיביים שלא יישאו בעומסים משמעותיים, ניתן להזמין ב-15. בזמן היציקה, נציג של מעבדה מוסמכת נוטל דגימה של הבטון ומכין ממנה קוביות לבדיקה החוזק בלחיצה (ת"י 26, חלק 3). חוזק הבטון בלחיצה נבדק על ידי לחיצת הקובייה במכבש 28 ימים לאחר היציקה, זאת כדי לסווג את חוזקו (ת"י 26 חלק 4). חוזק הבטון נקבע בעיקר על ידי היחס בין כמות המים בתערובת וכמות הצמנט. במקרה שיש בתערובת תוספים שמוסיפים חוזק כמו אפר פחם, סיגים, או מיקרוסיליקה, יצרן הבטון מביא את החומרים האלו בחשבון בחישוב של היחס. בגלל שהחוזק נקבע בעיקר על ידי יחס מים/צמנט (או יחס מים\חומרים מקשרים-binders) ולא כמות הצמנט, לא ניתן לדעת את חוזק הבטון לפי צבעו, זרימתו, או כל מאפיין אחר של בטון הטרי. באותה מידה, כל תוספת של מים לבטון לאחר העמסתו מורידה את היחס ותביא לחוזק נמוך יותר. הוספת מים מעבר לכמות המתוכננת על ידי ספק הבטון עלול לגרום לחוזק נמוך מהמתוכנן.

גרגיר מרבי (גודל האבן). לפני הזמנת הבטון, חשוב לברר את הגודל המרבי של האבן בבטון כדי שהוא יתאים לאלמנטים ולאמצעי השינוע. בדרך כלל, כדאי להזמין את האבן הגדולה ביותר שאפשר כדי לקבל את התפקוד הטוב ביותר של הבטון וגם את המחיר הנמוך ביותר. מצד שני, אם האבנים גדולות מדי, עלולה להיווצר סתימה במשאבה (במיוחד אם מדובר במשאבת קטנת קוטר או "מייקו") או בתוך האלמנט. הסתימה עלולה להתגלות רק לאחר פירוק התבניות בצורה של חלל ריק. האבן הגדולה ביותר בשימוש לבטון סטנדרטי היא "פוליה", עם גרגר מרבי של 25 מ"מ. הבאה אחריה היא "עדש" עם 19 מ"מ ואחריה "סומסום" עם 9.5 מ"מ.

משמאל לימין: פוליה (25 מ"מ), עדש (19 מ"מ), שומשום (6.75 מ"מ)

לפי ת"י 466, גודל האגרגט אמור להופיע בתוכניות ובמסמכי התכן והוא מוגבל למכפלה הקטנה ביותר מבין:

ככלל אצבע, לרוב האלמנטים, ניתן להזמין בטון עם פוליה (גרגר מרבי 25 מ"מ). אם הבטון נוצק על יד משאבה ולא על ידי דוד של מנוף או בשפיכה, כדאי לבקש בטון שמיועד לשאיבה, שבו יש כמות מופחתת של פוליה. ליציקה של אלמנטים עם זיון צפוף או אלמנטים עם מימד אחד קטן במיוחד (20-35 ס"מ), כדאי להזמין בטון עם אגרגט מרבי עדש (19 מ"מ). ליציקה של אלמנט עם זיון צפוף מאוד, אלמנט קטן מאד (פחות מ-20 ס"מ) או ליציקה באמצעות משאבת בעלת קוטר קטן, כדאי להזמין בטון עם עדש בכמות מופחתת (גרגר מרבי 14 מ"מ) או בטון ללא עדש (גרגר מרבי 6.75 מ"מ). אם הולכים לצקת כמה אלמנטים ממערבל אחד, חשוב להזמין את הבטון עם הגרגר המרבי הנמוך ביותר כדי שהוא יתאים לכולם. 

סומך. סומך של בטון סטנדרטי נמדד בבדיקת החמיטה על ידי קונוס אברמס (ת"י 26 2.1) ומסווג ברמות של "שקיעה" שנעות בין שקיעה של 4 אינץ' ל-8 אינץ'. ככל שעולה השקיעה, יותר קל ליישם את הבטון (להזיז, לצופף, ליישר וכו') אבל מצד שני, ככל שהבטון יותר "יבש" (שקיעה נמוכה יותר) תפקודו משתפר מבחינת הסיכון לסדיקה בזמן הייבוש וההתקשות. לכן, עדיף להזמין את הבטון בשקיעה הנמוכה ביותר שניתן ליישם, ושיעבור באלמנט בין כל המכשולים שבו. כל בטון סטנדרטי בכל דרגות סומך, דורש ויברציה על מנת לצופף אותו. כמו כן, בטון בכל דרגת שקיעה ובכל עונות השנה, דורש אשפרה נאותה. כמו בגרגר המרבי, בהזמנת דרגת הסומך כדאי לשקול איזה אלמנט הולכים לצקת ואת רמת הצפיפות של מוטות הזיון. לפי ת"י 466, סומך המינימום לבטון חייב להופיע בתכניות, בשרטוטים או במפרט ביצוע, אבל ככלל אצבע, ניתן להיעזר בטבלה למטה.

אם הולכים לצקת כמה אלמנטים ממערבל אחד, חשוב להזמין את הבטון בשקיעה הגבוהה ביותר מבין האלמנטים.

דרגת חשיפה. היא מתייחסת לרמת האגרסיביות של הסביבה שבה יישב האלמנט לאורך חייו. היא נקבעת בת"י 466 חלק 1 לפי גובה האלמנט מהקרקע (או מתחת לו), מגעו עם מים או כימיקלים, קרבתו לים והאם הוא אלמנט פנימי או חיצוני. הדרגות נעות בין דרגת חשיפה 1 באזור מדברי ולפחות 2 מטר מעל פני הקרקע, לדרגה 11 כשמדובר באלמנט בסביבה או בקרקע אגרסיבית מאוד. דרגת החשיפה מכתיבה את יחס מים/הצמנט המרבי ואת כמות צמנט המינימלית בתערובת. דרגת החשיפה נקבעה על ידי המתכנן עבור כל אלמנט בבניין וכמו כל הפרטים הנ"ל, היא חייבת להופיע בתעודת המשלוח. אם הולכים לצקת כמה אלמנטים ממערבל אחד, חשוב להזמין את דרגת החשיפה הגבוהה ביותר מבין האלמנטים.

קראו גם על רצפות בטון מלוטש >> 

סוגים מיוחדים של בטון

 יש כמה סוגי בטון מיוחדים שכדאי להכיר. בדרך כלל, ניתן להזמין את התערובות האלו בכל דרגת חוזק, גרגר מרבי, סומך ודרגת חשיפה וגם ניתן לשלב בין הסוגי הבטון המיוחדים. 

בטון להחלקה. מיועד ליציקה של אלמנטים אופקיים שבהם תידרש רמת גימור גבוהה יותר מאלמנט מבטון רגיל. הוא בא עם כמות דקים גדולה יותר כך שיותר קל "לסגור" את הבטון ובדרך כלל מוזמן בשקיעה 6" ומעלה. ברצפה מוחלקת יש צוות שעולה על הבטון אחרי שהוא מתקשה באופן חלקי, אבל עדיין ניתן לעבד אותו בחלקו בעליון. בגלל זה, בטון להחלקה בא עם כמות מוגבלת של מעכב (אם בכלל) כדי לאפשר ביצוע של ההחלקה אחרי כמה שעות. בשל כך, בטון להחלקה גם מתאים ליציקות שבהן רוצים לאפשר תנועה קלה מאוד (של בני אדם) על האלמנט תוך זמן קצר יחסית. הוא גם בשימוש במקומות קרים במיוחד שבהם בטון רגיל לא מתקשה מספיק עד למחרת כדי לאפשר פירוק של התבניות.

SCC – בטון שמצטופף מעצמו. כשמו כן הוא. בטון זה מצטופף תחת משקלו העצמי ומאפשר שחרור של בועות האוויר ללא ריטוט חיצוני. הוא דליל אבל צמיגי כך שהוא לא מפריש מים או "מתפרק" כמו בטון רגיל שמדולל יתר על המידה. בטון SCC יכול לזרום למרחקים גדולים יותר מבטון רגיל כך שהוא מתאים למקומות שבהם יש גישה מוגבלת. סומך של בטון SCC לא נמדד לפי בדיקת הקונוס אלה בשולחן זרימה (ת"י 26. חלק 2.9) והוא בא ברמות זרימה של SF1-SF3. בטון SCC גם מתפלס בקלות יתרה ולכן מתאים ליציקות של שכבות דקות. שים לב שבטון זה דורש טפסות סגורות היטב וחזקות יותר בגלל לחץ הסטטי המוגבר שהבטון מפעיל עליהן.

בטון עם סיבים. סיבים בבטון אמורים לגשר על סדקים בבטון ובכך למנוע את הרחבתם. ניתן להזמין סיבים בגדלים שונים (סיבי מיקרו או סיבי מקרו) שיכולים לגשר על סדקים בגדלים שונים בהתאם. הסיבים עשויים מחומרים סינתטים או מפלדה ובאים בצורות שונות. סיבים יכולים אפילו לשרת בתפקיד קונסטרוקטיבי במבנה אבל זה רק בתכנון ובתיאום עם המתכנן ונכון לעכשיו זה לא מעוגן בתקן ישראלי.

בטון עם אטימות משופרת. כידוע, מבני בטון חייבים איטום למים, בדרך כלל על ידי חומרים ביטומניים, כי בנוסף לתפרים בין אלמנטים ולסדקים הבלתי נמנעים, הבטון עצמו לא אטום. למרות זאת, ניתן להזמין בטון בעל אטימות משופרת כדי לקטין את חדירות המים. אטימות הבטון נמדדת בת"י 26 חלק 5.2 על ידי חדירות של מים בלחץ לתקופה ממושכת לתוך קובייה גדולה של בטון. לספק הבטון יש כמה אמצעים לשפר את אטימות הבטון - אפשר להוסיף מוספים נוזליים (כמו פלסטוקריט N) שמקטינים את בועות האוויר שקיימות בכל בטון ובכך מקשים על חלחול מים דרכן. ניתן גם להשתמש במוסף מפחית מים בשיעור גבוה ובכך להקטין את כמות המים בבטון בכלל. זה רצוי כי רוב המים בבטון בסוף יוצאים ומשאירים אחריהם בועות או תעלות אויר. ניתן להוסיף סיבים קטנים שמגשרים על מיקרו-סדקים ובכך מונעים את הרחבתם לגודל שמאפשר חלחול מים. יש גם תוספים כמו זייפקס, פנטרון, WT-200P וכו' שנוספים לבטון הטרי אבל נשמרים בתוך הבטון הקשוי לאורך חיי המבנה. אם בשלב מאוחר יותר נפתח סדק קטן, בעת מגע עם מים נוצרים גבישים (קריסטלים) שמקטינים או סותמים אותו מחדש. אפשר גם לשלב בין יותר מאמצעי אחד לאטימות מוגברת. בטון משופר אטימות מתאים לאלמנטים תת-קרקעיים, בריכות שחייה או גגות.

בטון עם הצטמקות מופחתת. בטון שמצטמק תוך כדי ייבוש והתקשות וגם לאורך טווח הארוך בחיי המבנה. ההצטמקות הזאת גורמת לסדקים וניתן למזער את התופעה על ידי מוספים או תוספים מיוחדים. בטון כזה מתאים לרצפות מבטון גלוי, מסעות בגשרים ובמיוחד אם הם בממדים גדולים.

בטון גלוי ו/או אדריכלי. יש מקרים שבהם רוצים להשאיר את הבטון גלוי מסיבות כלכליות, תפעוליות או אדריכליות. בבטון רגיל שעתידו להתכסות בטיח, גבס, או חיפוי אבן או אלומיניום, ספק הבטון לא שם דגש על ייצור בטון בגוון אחיד והוא יכול להשתנות בהתאם לסוג הצמנט או תוספים שיש בתוכו (כמו אפר פחם). בנוסף לכך, בבטון רגיל יש פחות חשיבות למרקם חלק ומראה נקי באלמנט. בבטון שמיועד לאלמנט גלוי ספק הבטון מנסה לשמור על אחידות הגוון של הבטון ומגדיל את כמות הדקים על מנת לאפשר מראה יותר יפה אחרי פירוק הטפסות. גם, ניתן להוסיף לבטון פיגמנטים בצבעים שישתלבו עם צבעו האפור של הצמנט. ניתן אפילו להחליף את הצמנט האפור בצמנט לבן ובשילוב עם פיגמנטים אפשר לייצר אותו בכמעט כל צבע העולה על הדעת. 

רוצים להכיר את עולם הבטון יותר לעומק? הירשמו עכשיו לקורס עולם הבטון ב-CivilEng Academy. לפרטים >>