שאלות ותשובות

שלום !
לאחר שקראתי כאן מספר שאלות ותשובות בנושא עבודה בחו"ל, חשבתי לעזור ולהביע את דעתי. אני רוצה לסייג ולומר שכל דבריי מבוססים על נסיוני האישי בלבד. בתור קבלן משנה / בעל מקצוע בתחום הקשור לעבודות תשתית, ביקרתי בעשר השנים האחרונות במספר אתרים של חברות ישראליות הפועלות באפריקה ובמזרח אירופה. יצא לי להתרשם ולהכיר את אופי העבודה של הצוות הישראלי הן מבחינה אישית והן מקצועית.

לדעתי, רבים מאלו השוקלים לצאת לעבודה בחו"ל בענף הבניה, מתמודדים עם שתי שאלות. האחת היא – האם כדאי לצאת לעבודה בחו"ל ושאלה שניה, אותה אני חושב שכדאי לברר היטב, האם אני מתאים לעבודה כזו.

אפתח במישור המקצועי שם לדעתי התשובה ברורה יותר. לדעתי, עבודה בחו"ל מעניקה לעובד הישראלי אפשרות להכיר ולקחת חלק בפרוייקטים בקנה מידה שלא נראה בארץ. המדינות בהן עובדות החברות ,הן גדולות בשטחן ובאוכלוסייתן ולכן הכל מתעצם. ברוב המקרים, החברות פועלות במדינות "פחות מפותחות" מישראל, שהרי במדינות מערב אירופה או אמריקה, מסתדרים גם בלעדינו. במצב כזה, כל עובד נאלץ להתמודד עם אחריות על נפח פעילות רחב. בתחום התשתיות אותו הכרתי, מדובר על קטעי כביש ארוכים ,  ובכלל, אתגרים רבים. ברוב האתרים פועל צוות ישראלי של מנהל פרוייקט, מהנדס ביצוע, מנהלי עבודות עפר, בטון  וכן צוות תומך של מנהלי מחצבה, מוסך, מפעל בטון ועוד. תחת הצוות הזה פועל צוות מקומי שלא תמיד מוגבל בכמות האנשים אלא יותר בידע ההנדסי שלו. כך, סביר שעובד ישראלי ימצא את עצמו מתמודד עם אתגרים רבים, הנדסיים, ניהוליים שנותנים סיפוק רב רב ומצריכים הרבה מאמץ. בסופו של דבר, עבודה בחו"ל מעשירה את הנסיון המקצועי האישי ואת יכולות האלתור, הניהול ותכנון העבודה. לפעמים נתקלים בבעיות כמו, מנהגי שלטון מקומי או בעברית – שוחד, בעיות שליטה / העדר שליטה בכח אדם. ברוב המקרים, לא עומד לרשות הישראלי מגוון הפתרונות של ספקים וקבלני משנה כמו שיש בארץ עם יכולת העזרה שלהם, וכל מגוון המוצרים ההנדסיים. העבוד  נדרש לפתור את הבעיות בעצמו.

במישור האישי- כאן אני שב ומסייג את דבריי, הכל אינדבידואלי ולכל אדם רצונות ושאיפות אחרים. לדעתי, לא צריך לצפות להתעשרות מעבודה בחו"ל. אולי אפשר להרוויח פי כמה וכמה מאשר בארץ, ועדיין, למרבה הצער, לא נגיע לשכרם של אנשים שעוסקים בתחומים ריווחים יותר. אבל אלו הן עובדות ואיתן לא נתווכח.

התנאים בחו"ל הם בעקרון תובעניים יותר. לכן, כל אחד צריך לברר היטב עם עצמו אם הם מתאימים לו ואם הוא מתאים להם. נדרשים מספר מאמצים במישור האישי שלא בטוח שכל אחד יכול לעמוד בהם. בל יחשוב מי שהיה החייל הכי קרבי בצה"ל שהוא יכול לחיות בקלות חצי שנה בחור נידח באפריקה .

המכשול העיקרי לדעתי הוא נושא פיתוח המשפחה.  כיום, בשל העובדה שהישראלים פועלים במדינות פחות מפותחות, אין כמעט הצעות לרילוקשיין עם המשפחה. גם אם המשפחה כבר תהגר אתכם למדינה, סביר שהיא תשאר בעיר הבירה ואתם תעבדו כל השבוע הרחק בשטח, כך שגם להם יהיה קשה יותר. אני חושב שזה מגביל מאד את היכולת והרצון הטבעי של כולנו להגיע לדבר הנשגב והחשוב ביותר באמת וזו משפחה. גם בארץ, אנו אוהבים לחזור בסופו של יום עבודה קשה לאישה / חברה / אמא ולילדים. אנו נהנים מחיי החברה ומסופי השבוע וזה מה שמחזק אותנו משבוע לשבוע. בעבודה בחו"ל זה לא קיים !  בעבר, היו קבילות שלמות של ישראלים שחיו בחו"ל. בניגריה פעלו ארבעה בתי ספר ישראלים ! כיום, לאחר שינוי השלטון בתחילת שנות השמונים, אינני מכיר משפחות רבות שחיות במקומות כאלו.

מהכרותי, בעיקר באפריקה, יוצאים לחופשה בת שבועיים כל שלושה וחצי חודשים. זה אומר ביקור בארץ כל ארבעה חודשים. אני לא חושב שיש מי שיכול לומר שקל להתנתק לפרק זמן כזה ארוך. מצד שני, יש כאלו שאוהבים את הריחוק ואין להם ממש בעיה עם זה.  הגעה למקומות זרים ולא מוכרים היא לא תמיד קלה. גם מי שהיה במזרח הרחוק וחי בוהוד כמו מקומי, לא תמיד יהיה מוכן לחווית שמכינה לו אפריקה. אפשר להתאקלם ולהתמודד, צריך רק חוסן נפשי.

אינני יודע אם אנחנו, הדור הצעיר, ילידי שנות השבעים מפונקים יותר, או שבני הדור הוותיק הם קשוחים יותר, או שבעצם  שתי האפשרויות נכונות, אבל עובדה היא, שחתך הגילאים של הצוות הישראלי בחו"ל הוא 50+.  אפשר כמובן, לומר שכך ניתן ללמוד מנסיונם של הוותיקים, אבל בהחלט צריך לזכור שזה משפיע על האופי החברתי. בביקורי האחרונים, ראיתי ישראלים צעירים מעטים מאד. קל גם לראות שהמודעות בעיתונים ממש מנסות לפתות את הישראלים לצאת לעבודה.

במקומות רבים, צוות האתר מונה בערך עשרה ישראלים, חי במחנה/ COMPUND. לכל אחד חדר משלו אבל יש מטבח משותף עם מבשלת, יש מנקה ומכבסת וכל השרותים.  צריך גם לזכור שחיים ועובדים ביחד כל יום כל היום. זהו הופך את החויה לדי אינטנסיבית וצריך לדעת להסתדר ולהיות אדם נוח וטוב לבריות.

 שעות העבודה שאני הכרתי הן רבות. למעשה אין מנוחה בסוף השבוע, ועובדים שבעה ימים. סוף השבוע האחרון של החודש נקרא PAY DAY ואז כל האתר יוצא לחופשה ארוכה מיום חמישי עד שני. אז גם משתדלים לעזוב את האתר ולצאת לעיר הבירה כדי לבלות קצת.

אינני בקיא במאת האחוזים בשכר ולכן לא אעמיק בנושא. אני חושב שאין ספק שהשכר בחו"ל גבוה יותר מזה המשולם בארץ. השאלה היא הכדאיות האישית. כל אחד שייעשה את החשבון שלו.

מס הכנסה- פה עולה סוגיה חשובה. ברוב המקרים החברות משלמות את השכר במזומן או לחשבון בנק באירופה, למשל בשוויץ.  הסכום משולם ללא מיסוי ועל העובד לפתור את השאלה בעצמו מול הרשות. למיטב ידיעתי,  ישראלי בעובד בחו"ל עדיין חייב במס, אם מרכז חייו בישראל. ההגדרה "מרכז חייו" היא משפטית והייתי מתייעץ בנושא עם עו"ד / רואה חשבון. אני לא מכיר אנשים שרוצים להתעסק עם רשויות המס. היום יש חוקים שמקשים על העברות כספים ממדינה למדינה וגם אם תצברו הון קטן, צריך לדעת איך להעביר אותו לארץ. חשוב להתייחס לנקודה זו.

עלו גם מספר שאלות בנוגע לבטחון אישי. אני מעולם לא חשתי מאויים. גם אם הייתי במדינות קשות. בסופו של דבר האפריקאים הם חביבים, וגם במזרח אירופה אין מה לחשוש, לא נראה לי שנגיע למקמומות שקיימת בהם מלחמה, אבל רק לצורך ההמחשה, חוף השנהב נחשבהבמשך תקופה ארוכה כסוג של גן עדן, שהשרות בה נוח יותר מאשר כל שכנותיה במערב אפריקה. הבעיה התחילה באיזו הפיכה צבאית קטנה (שגם בה יש לישראלים יד ורגל