עתיד ענף הבנייה - לאן ?!

אני דור שלישי בענף הבנייה. סבי היה יזם בארץ, אבי קבלן-יזם והיום אני עומד אל מול עתידי בענף עליו גדלתי.

כשחברי בגן שחקו בארגז החול - לי הייתה "באלה", כשהם שמעו דיסקים - אני למדתי איך חותכים עם דיסק וכשהוריהם ביקשו שיורידו את הזבל - אני פיניתי פסולת באתר בנייה.

ענף הבנייה חשוב לי. הוא מסמל את העבר שלי ושל משפחתי, את העתיד שלי ושל משפחתי. אך היום, לאור שנים של הזנחה במקום השקעה בפתרון בעיות הליבה של הענף, העתיד; כבר לא נראה מבטיח.

אני זוכר עד היום איך אבא אמר לי שהדבר הכי חשוב במקצוע שלנו הוא המחר; העתיד. למענו אנו בונים ודרכו אנו נמדדים. כל פעולה שמתבצעת באתר הבנייה נועדה להביא למחר טוב יותר, יעיל יותר, פורה יותר לאורך שלבי הבניה; מיסוד עד צריח, מעפר עד למסירת הדירה: בה - החלל שהפך לבית - יכיל בתוכו את עתיד המשפחה שבו. זהו תפקידנו, זהו בסיס הענף; לדאוג למחר טוב יותר. לנו ולבאים אחרנו. זהו לפיד האש המוביל אותי מאז.

לכן החלטתי ללמוד; כדי שאוכל להוביל למחר טוב יותר. בימים אלה לומד לתעודת הנדסאי וחרד לעתיד ענף הבנייה.

סטודנט המסיים את לימודיו אינו מוכן לתהום העמוקה שבין החומר הסטרילי הנלמד בכיתה והיישום הפרקטי בשטח: מושגים כמו שנוגריסט, שטיכמוס, רולקה, אונדרקאנט או חגורה (!) מסתכמים בכמה שרטוטים על הלוח ונשכחים מהר מאוד. זה כואב לחשוב שאותם סטודנטים יחפשו - עם סיום לימודיהם - עבודה בענף; לפי סטנדרט של אדם המוסמך להיקרא מנהל עבודה, אבל עוד לא יודעים להבדיל בין שפכטל למאלטש. הם יכולים לתכנן את חלוקת הברזל בקורה, אבל מעולם לא ראו ברזל מצולע, או מיקסר.

הצורך הבסיסי הזה; הכירות: של האלמנטים והמושגים שעולים במהלך בלימודים בכיתה, היא קרדינלית לסטודנטים, להישגיהם, ליכולותיהם, להבנתם הבסיסית של החומר המלומד, לעתידם התעסוקתי - וכפועל יוצא מזה - לענף עצמו.

לכן מוזר היה לי לגלות שנציגת הענף - ההתאחדות, לא מובילה שינוי ו\או דואגת לבעיות הטרומיות של ענף; שמתחילות עוד בחלל הכיתה.

המחסור ההולך וגדל של בעלי מקצוע דוחף את הענף עוד ועוד לידיים נכריות; ההתדרדרות העקבית היוצרת תלות גוברת בעבודה זרה בענף היא תסמין להזנחה רב שנתית וסימן למחסור בתכניות ארוכת טווח, אי-שם, במרומי ההתאחדות.

אותי למדו שהדרך היעילה ביותר לפתור בעיה היא לפני שהיא מתגשמת: דרך השקעה בתשתיות לעתיד טוב יותר. גישור על הפער שבין התאורתי למעשי, שבין ההלכה למעשה. לדאוג לחנך ולהנחיל בסטודנטים - עוד בזמן לימודיהם - את העקרונות להם אנו שואפים בענף שלנו; מצוינות, אכפתיות, אחריות ומקצוענות. לדאוג שדור העתיד של הענף יקבל את הידע הדרוש לו כדי לאפשר מעבר חלק לתוך שוק העבודה של הענף: סיורים, הרצאות, סמינרים - קחו אותם למגרש פעם אחת שיבנו שנוגריסט - כולם ירוויחו מזה; הסטודנטים, קבלנים והענף כולו.

להוביל, ציפיתי מראשי ההתאחדות להוביל לשינוי. לדרוש אותו. לפתור למענו את בעיית הליבה של הענף: העובדים - ואני לא מתכוון לעובדי "העבודות השחורות", אותם מייבאים בכל מדינה מערבית; אלא לבעלי המקצוע, הרצפים, הטייחים, מנהלי העבודה - הצורך בייבואם מחו"ל הוא-הוא הסימן והסמל להפקרות רבת השנים מצד ההתאחדות בעתיד שלנו - של כולנו.

מתוך הבעיה הזו היה לי ברור שצריך לעשות שינוי מהותי בהתייחסות התאחדות בוני הארץ לסטודנטים ולהזכיר להם מה אנחנו באמת: דור העתיד של ענף הבנייה.

לכן, לפני כמה חודשים, הוזמנתי לפגישה בהתאחדות בוני הארץ וישבתי בפורום הנשיאותי וקראתי לתמיכה בעתיד הענף - בסטודנטים. השמעתי את דעתי בהרחבה ודרשתי רפורמה, למעננו; למעננו ולמען הענף.

קראתי לשילובם של סטודנטים - עוד בזמן לימודיהם - בענף; כדי שיחוו על בשרם את השטח וילמדו לקשר את הנעשה בלוח למציאות.
קראתי לשילוב - עם משרד החינוך, משרד התמ"ת, מה"ט והמל"ג - כדי ליצור תכנית לימודים שתואמת את דרישות הענף או (לכל הפחות) דואגת לוקחת בחשבון את הנעשה בשטח, כדי שסטודנט הלומד במוסד א' לא ילמד יותר או פחות מידע מזה הלומד במוסד ב'.
קראתי לסיורים והרצאות וסמינרים.

אך בעיקר קראתי להוביל, לעשות, לשנות; כדי להציל את הענף מהבור אליו הוא דוהר כבר שנים, דרך אלו שרוצים להצילו, שרוצים לבנות את עתידם בו, שרוצים ומוכנים ללמוד ולדעת ולהחכים למענו: הסטודנטים.

קריאותי נשמעו בפגישה. נאמר כי הרוח גבית, הברז חם והדלתות פתוחות. אופוריית ניצחון הורגשה באוויר. כמה ימים לאחר מכן כבר לקחתי חלק מגיבוש תכנית עבודה מפורטת.

ומאז, שקט. דממה. הרוח כבתה, הברזל התקרר, הדלתות נסגרו והאופוריה חזרה לאותה חרדה שקדמה לה. ואז הגיעו הבחירות.

כיום ברור לי שאת ההתאחדות מובילה רוח מנומנמת. רוח שמעדיפה להתמודד עם גשרים מאשר לתכנן מסלול ראוי: וכל זמן שנמשיך בדרך הזו, עתיד הענף יישאר בערפל.

בימים אלו התאחדות בוני הארץ עומדת בפני צומד דרכים חשובה ועיניים רבות נשואות אל תוצאות הבחירות לנשיאות. גם אני אשא את עיניי לשם; בשם כל סטודנט שחרד לגורלו התעסוקתי, לעתידו בענף ולעתיד הענף בכלל. בשם כל סטודנט שיצא לשוק בלי הכלים המתאימים. בשם כל אחד שיודע שישראליות הענף נמצאת בסכנה אמתית ומקום עבודתו כתוצאה מכך.

מכאן זה פשוט, תשאלו את עצמכם: האם עתיד הענף נראה מבטיח ?
אם תדעו לענות על השאלה הזו, תדעו מה עליכם לעשות ולמי אתם צריכים להצביע.

לכן אני קורא לכם - קבלנים, יזמים, מנהלי עבודה: קחו צעד, קחו סטודנט, למדוהו, קבלוהו לחיקכם, תנו לו להרים בלוקים, תנו לו לתפסן, תנו לו לקשור ברזל בחום יולי - תנו לו ללמוד!. תקראו לו מנהל עבודה או סגן מנהל עבודה או ממלא מקום סגן מנהל עבודה, העיקר שתתנו לו להתנסות. הוא ישיב להם בנאמנות, בהוקרה, ביעילות, ביכולות ובתמורה אנו נזכה - כולנו - לענף משגשג יותר.

צרו איתי קשר, צרו עם מכללות טכנולוגיות קשר, צרו קשר עם אוניברסיטאות - סמינרים, סיורים, הרצאות; הם יקרות מפז לסטודנטים ולהבנת הנלמד.

יחד, בשיתוף פעולה, נוכל להוביל את עתיד הענף.
בבחירותינו, בהחלטותינו ובצעדינו.
למען הדורות הבאים.

בברכה, 

אדם רוברטו סרוגו,
נציג הסטודנטים שנקר הנדסאים.
adamsrugo@gmail.com
054-9403715