ענף התשתיות והבניה החוזית – מהקטר של המשק לפצצה מתקתקת

הכתוב באדיבות גרא קאושנסקי - סמנכ"ל לתשתיות ולבניה חוזית בהתאחדות בוני הארץ.

בשנים האחרונות השקיעה המדינה עשרות מיליארדי שקלים בתשתיות ובבניה החוזית בישראל ועתידה להמשיך להשקיע בשנים הבאות מאות מיליארדי שקלים נוספים בשנים הקרובות. ההחלטה של הממשלה להניע את כלכלת ישראל באמצעות השקעה של מאות מיליארדי שקלים בתשתיות ובבניה החוזית בישראל, לכשעצמה, הינה החלטה נכונה ומבורכת. אלא שאסור שההחלטה זו, שהעמידה את הענף הזה במעמד של "קטר" לכלכלת ישראל, תישען על האמרה הישראלית כל כך: "יהיה בסדר". כי אם לא יבוצע שינוי עמוק בדרך התנהלות הממשלה ומזמיני העבודה בתחום זה, לא יהיה בסדר.

ההשקעה האדירה הזו של כספי ציבור חייבת להיעשות תוך מתן תשומת לב מרבית ובאופן מבוקר, מתוך ראייה כוללת והתחשבות במצבו ובאופן התנהלותו של הענף, ולאחר זיהוי ותיקון הכשלים והחסמים המשפיעים באופן ישיר על יכולת ואופן הביצוע בענף. 

בתמונה: גרא קאושנסקי.

לדאבוני, כרגע זה לא המצב בענף. ככל שההשקעות בתשתיות פיזיות בישראל גדלות וככל שאין יד מכוונת, כסף רב יורד לטמיון.

על מצבו החמור של הענף ניתן ללמוד ממספר נתונים:

• על פי של חברת המידע העסקי CofaceBdi, כל חברה עשירית בענף התשתיות והבנייה החוזית נמצאת היום בסכנת סגירה.
• בשנים האחרונות קרסו מעל ל-30 חברות בענף. רובן חברות מוכרות שפעלו עשרות שנים והקימו אין ספור פרויקטים אשר משרתים נאמנה את הציבור ברחבי הארץ. חברות רבות אחרות צמצמו או הפסיקו לחלוטין את פעילותם. בחמש השנים האחרונות אף נרשמה מגמה של עלייה במספר הקבלנים שנגרעים מהענף לצד ירידה בקבלנים שמצטרפים לענף. המשמעות של המצב הזה היא פגיעה קשה במשק כולו. על פי ההערכות של CofaceBdi, בשנת 2016 לבדה איבד המשק כושר ביצוע בהיקף של כ-3 מיליארד שקלים בתחום הקמת התשתיות.

אז איך קורה שענף שיש בו יותר השקעות ויותר עבודה, סובל מירידה במספר השחקנים?

הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה בכך שאין בישראל מטה ממשלתי שמרכז את צורכי הפיתוח בכל תחומי התשתית השונים ויכול לראות תמונה מלאה ברמה המערכתית. אין גוף שמאתר את הצרכים ואת החסמים בענף, בתאום ובשיתוף פעולה מלא בין כל הנוגעים בדבר.  התוצאה היא שעבודה יש אך הענף סובל מרווחיות נמוכה, מוסר תשלומים לקוי וחלוקת סיכונים  בלתי סבירה בין הגורמים השונים - שמובילים לקריסת קבלנים, לירידה באיכות הפרויקטים ולירידה בכוח הביצוע.

הרעה החולה המרכזית של הענף היא שיטת ההתקשרות של הקבלנים עם מזמיני העבודה הציבוריים והממשלתיים, הדוגלים בבחירת ההצעה הזולה ביותר. כלומר, הקבלן שמציע את המחיר הזול ביותר עבור העבודה הוא הזוכה במכרז מבלי להתחשב באיכות ההצעה.

הזכייה במחיר הזול ביותר, משמעה שכל בעיה או חסם שמתעוררים במהלך ביצוע העבודה יכולים להפוך את הפרויקט להפסדי.

אם מישהו חושב שרק הקבלן נפגע, כדאי שיחשוב שוב. כאשר קבלן קורס במהלך הביצוע, מזמין העבודה נאלץ להחליף אותו בקבלן אחר והמשמעות שלה ההחלפה היא בזבוז רב של כספי ציבור, עיכוב במסירת הפרויקטים, כלומר, עלות אדירה למשק וגרימת נזק לציבור בגין עיכוב בסלילת כביש, בניית בית ספר או הקמת מכון טיהור שפכים.

במקרה שבו קבלן "רק" מפסיד מהפרויקט אזי שני הצדדים יגררו לרוב לסכסוך משפטי ממושך ושוב, כספי הציבור מתבזבזים והפרויקט מתעכב. היום זה קורה כמעט בכל פרויקט בענף התשתיות ולכן לפני שהקטר יתנגש בכולנו, תוך גרימת נזק כספי למשק, רצוי שהשרים הממונים על התשתיות בישראל, יקחו את המושכות לידיהם ויעשו סדר בענף, ויפה שעה אחת קודם.