על ההבדל בין בדיקה סונית לאולטרא-סונית

בדיקה סונית

בדיקות סוניות מאפשרות לנו לקבל מידע על הכלונסאות הנבדקים ביחס לאורכם ולרציפותם. אם קיימים פגמים בכלונסאות, הבדיקה מלמדת על עומקם וחומרתם. הבדיקה הסונית אינה דורשת הכנות מיוחדות, ונעשית על כלונס נקי. עלות הבדיקה אינה גבוהה ביחס לחלופות האפשריות (בדיקות אולטרא סוניות וקידוחי גרעין). זמן הבדיקה קצר, והפקת התוצאות היא מהירה. הבדיקה נדרשת כיום על ידי מרב יועצי הקרקע, קונסטרוקטורים, מהנדסים ומפקחים בכל סוגי המבנים.

הבדיקה מבוצעת באמצעות פטיש פלסטי המכה על הכלונס ומשדר גל הנע לתחתית הכלונס. בדרכו חזרה נקלט הגל על ידי גלאי, ומאפשר למכשיר הבדיקה לבצע ניתוח גראפי לגבי עומק הכלונס ורציפותו. ניתן לבצע את הבדיקה 5 - 7 ימים או יותר ממועד היציקה - עד אז יש להימנע מביצוע עבודות טפסנות וברזל בכלונסאות.

דיוק הבדיקה הסונית מושפע ממספר גורמים, שככל שנדייק בנתוניהם כך תקטן הסטייה: עומק הכלונס, גיל הבטון, סוג הבטון, פרופיל הקרקע ומקרים מיוחדים שקרו במהלך הקידוח והיציקה. למרות כל זאת, הנתונים משתנים בין כלונס לכלונס שנבדק, ולכן תיתכן סטייה של 10% ± בקביעת העומק. הבדיקה אינה נותנת מידע לגבי תסבולת הכלונס, ונותנת מידע מוגבל לגבי איכות הבטון.

על מנת שתוצאות הבדיקה תהיינה יעילות ומדויקות ככל הניתן, על ראש הכלונס להיות מסותת עד לקבלת בטון חלק ללא סדקים, ונקי משאריות סיתות, בנטוניט ופסולת. בבדיקה על כלונס שלא הוכן כראוי, עלולה להתקבל טעות בפענוח הבדיקה.

הגל המוחזר מושפע משינויים בחתך הרוחב ומהחיכוך לאורך מעטפת הכלונס. ניתן להפריד בפענוח הבדיקה בין שני גורמים אלו, רק אם יהיה מספיק מידע לגבי פרופיל הקרקע וכמות כלונסאות נאותה לבדיקה. הגל הנע לאורך הכלונס מאבד אנרגיה כתוצאה מהחיכוך במעטפת. בסלעים ובקרקעות בעלות צפיפות גבוהה עד גבוהה מאוד, יתכן מצב שבו לא יתקבל החזר ברור של הגל מקצה הכלונס. מקרים אלו עלולים להתרחש כאשר יחס אורך הכלונס לקוטרו הוא בין 20 ל-40 (היחס תלוי בגודל החיכוך).

מאחר שפגם חמור או אי-רציפות בכלונס יגרמו להחזר מלא של הגל, הבדיקה בשיטה הסונית לא תספק מידע בנוגע למצב הכלונס מתחת לפגמים אלו. כמו כן לא ניתן להבחין בין פגם גדול לבין סדק בחתך הכלונס.

בדיקה אולטרא סונית

הבדיקה האולטרא סונית מאפשרת לגלות ולבדוק פגמים, שאין אפשרות לגלות ולבדוק בשיטות בדיקה אחרות. שיטה זו מתאימה במיוחד לאלמנטים עמוקים ולכלונסאות בעלי קוטר גדול. לצורך הבדיקה יש להתקין בכלונס - בזמן היציקה - לפחות שני צינורות ברזל או פלסטיק קשיח בקוטר של 50 מ"מ ("2) לכל הפחות, ולמלאם במים לפני הבדיקה. מספר גדול יותר של צינורות ייתן כיסוי טוב יותר של חתך הכלונס הנבדק (בהתאם לקוטר הכלונס).

במהלך הבדיקה מורדים על ידי כבלים משדר ומקלט אל תחתית הצינורות המותקנים בכלונס. תוך כדי משיכת הכבלים במקביל כלפי מעלה, משודרים פולסים אולטרא סוניים על ידי המשדר, ואלו נקלטים על ידי המקלט. גלגלת המופעלת באמצעות הכבלים מודדת את עומק הכלונס, ונתוני השידור והקליטה של הפולסים עוברים דרך הכבלים למחשב. הנתונים הנקלטים יוצרים גרף של זמן הגעת הפולסים ואנרגיה דרך הבטון , ביחס לעומק המדידה. אם מתגלה פגם במהלך הבדיקה, הציוד מאפשר לבצע גם סקירת טומוגרפיה, למפות את אזור הפגם, ולגלות את מיקומו וגודלו המדויק. כמו כן מאפשרת סקירת הטומוגרפיה להעריך את חוזק הבטון בכל חתך רוחב. ככל שמספר הצינורות שהותקן גדול יותר, המידע שמתקבל רב ומדויק יותר.

בדיקת הטומוגרפיה מתבצעת בכלונסאות בעלי קוטר גדול, המשמשים בעיקר למבנים גדולים, כמו גשרים ובניינים גבוהים. מטרתה העיקרית היא להראות במדויק את גודל הפגם ואת מיקומו, על מנת להקטין ככל הניתן את עלות התיקון.

ניתן לבצע את הבדיקה לאחר שהבטון התקשה במעט והגיע לחוזק מסוים, בדרך כלל לאחר כחמישה ימים מהיציקה. העומק המדווח הוא העומק המדוד עד תחתית הצינור הקצר מבין צמד הצינורות המשמשים בבדיקה, ולא עומק תחתית הכלונס בפועל.