הצטרפו ל WhatsApp של קהילת ענף הבנייה והתשתיות בישראל. כאן >>

נגישות לחיים - חשיבות תכנון הנגישות באדריכלות

כיועצת נגישות לאדריכלים ולחברות בניה, רבים פונים אלי לא פעם ושואלים מהי ה"נגישות"?, האם החליטו להמציא התמחות חדשה? או הערות כגון: "עד עכשיו הסתדרנו יפה ,ולא היתה שום בעיה."

האמת היא שקשה לענות על שאלות מעין אלו מבלי לחוש התרגשות.

אני אדריכלית במקצועי כ-32 שנים. את לימודי האקדמאים רכשתי באוניברסיטת בואנוס איירס, ומאז עסקתי במגוון תחומים רחב כגון: תכנון בנייני מגורים ומשרדים, מרכזים מסחריים, ומבני תעשיה. פרויקטי - אב להנחיות תכנון: פיזיותרפיה, גריאטריה, ריפוי בעיסוק ונגישות וגם באפיון פרוגרמטי לפרויקטים.

המפגש הראשון שלי עם נושא הנגישות קרה בשנת 2003, כאשר התבקשתי לתכנן חדרים אופניים למקצוע ריפוי בעיסוק במסגרת פרויקט "הנחיות תכנון של משרד הבריאות". עבדתי בשיתוף פעולה עם הצוות המקצועי, פגשתי אנשים בעלי מוגבלות, ביקרתי במוסדות טיפול והכרתי עולם חדש שחיזק בי את הרצון ללמוד את הנושא לעומקו.

פניתי למקורות המידע המקצועיים וקראתי על תפקידו של האדריכל, וחשיבות המקצוע. נתחוור לי כי האדריכלות כהגדרתה אינה תואמת לצרכים המשתנים של בני האדם ולהתפתחות התפיסתית אודות חשיבות הנגישות עבור בעלי מוגבלות. מקצועות נוספים שעליהם להיות בלתי נפרדים הינם: ריפוי בעיסוק פיזיותרפיה ועוד.

בני-האדם הינם חלק בלתי נפרד משיקוליו של האדריכל בעת תכנון מבנה או חלל. אך רוב האדריכלים אינם מודעים לעובדה שבעת התכנון, הם למעשה קובעים מי יוכל להינות מהמבנה או החלל ומי לא.

עלינו לשאול עצמנו בכנות מספר שאלות:כאשר אנו האדריכלים, מתכננים או מעצבים במסגרת פרויקטים כאלו או אחרים, האם אנחנו לוקחים בחשבון את קהל היעד? את צרכיו של קהל היעד? או האם אנו משחזרים פרויקטים שנעשו בעבר? האם אנחנו בוחרים לתכנן פרויקטים לפי מה שנחשב "אופנתי" או "יפה"? לפי מה שנחשב "מסחרי" מבלי לקחת בחשבון, בעצם, את הערך החברתי של תכנון החלל/מבנה?

כאדריכלים, אחריותנו לוודא שאנו מספקים אפשרויות בחירה לבעלי מוגבלויות, על-מנת שיוכלו לממש את עצמאותם ורצונם באופן המרבי ביותר.

תכנון נכון של חלל פרטי או ציבורי, יאפשר לאוכלוסיה המוגבלת להיות פעילה חברתית, לתרום לעלייה בהערכה עצמית, וליכולת פעולה עצמאית. במצבים כאלו, יוכל בעל המוגבלות לבחור באילו מצבים הוא ירצה את עזרתו של הזולת, והבחירה לא תיכפה עליו.

החשוב מכל הוא שהנגישות תאפשר לבעל-המוגבלות שליטה על חייו במובנים של תזונה, הגיונה, בטחון (מניעת תאונות) ושיפור ההתקשרות עם הסביבה.

השינויים שעל האדריכל לבצע בתכנון כדי לאפשר נגישות למוגבלי-יכולת, הם מזעריים ולרוב אינם פוגעים באסטתיות או במסחריות של חלל/מבנה מסוים.

לדעתי אנו האדריכלים מחויבים להעניק מהידע התכנוני ולשתף פעולה עם מקצועות הרפואה למען חברה טובה יותר.

לסיום, ברצוני להעלות כדוגמה את סגנון הבניה: הבאוהאוס: האסכולה החשובה ביותר באדריכלות המודרנית. הסגנון נולד מתוך צורך לשקם את הבניה בגרמניה במהירות לאחר מלחמת העולם הראשונה. האדריכל ולטר גרופיוס הקים אסכולה זו עם דגש מרכזי על ה "אדם וצרכיו הפשוטים" - סגנון נקי מקישוטים, פשוט ותכליתי.

בישראל זכה סגנון הבאוהאוס להצלחה רבה, ולא בכדי: האידיאולוגיה החברתית –תרבותית שעומדת מאחורי הבאוהאוס התאימה מאוד לתפישת הרוח החלוצית. בשנת 2003 הוכרזה "העיר הלבנה" של תל אביב כאתר מורשת עולמית לסגנון הבינלאומי.

וזו למעשה התשובה לשאלות אותן אני שומעת פעמים רבות.