האצטדיון הלאומי בבייג`ין, הקדמה
בימי האולימפיאדה עצמה למשך יותר מחודש הפעילות הרגילה של העיר נעצרת, והעיר נהפכת למוקד תיירות עמוס וגדוש,עומס גדול של המון המגיע מכל קצוות העולם לעיתים יוצר בלגן שהעיר אינה מצליחה לעמוד בו וכתוצאה מכך העיר עלולה להתלכלך, להישחק ואף להיהרס. בנוסף, לאחר אירוח האולימפיאדה, כשהספורטאים והצופים חוזרים הביתה, העיר המארחת נאלצת להתמודד עם איזור בעל מספר רב של חדרי מלון, חנויות ושטחים משרדיים שחלקן נמצאים בשכונות שהצלחתן לא גדולה כלל. ערים אולימפיות רבות, כמו מונטריאול ב-1976 וסידני ב-2000, חוו מיתון לאחר המשחקים, כאשר התקשו להתמודד עם ההוצאות הכבדות ועדין אירוח אולימפיאדה נחשב כאחד הרצונות הגדולים והמכובדים עבור מדינות רבות.
אומנם הועד האולימפי פסל את ביג`ין מספר פעמים בעבר כעיר מארחת , אך דבר זה לא מנע ממנה לנסות את מזלה שוב עד להצלחתה. אם כך, מדוע ערים חושקות כל כך באירוח האולימפיאדה?
ראשית, משום שליוקרה כדוגמת יוקרת האולימפיאדה ערך כלכלי משמעותי, בייחוד לערים גדולות שרוצות להפוך למוקדי תיירות או עסקים.
סין ידועה כמדינה בעלת תדמית אפרפרה ומשעממת, ולכן היה חשוב לה במיוחד להציג פנים חדשות ולהפטר מתדמית זו. המבנה היה חייב להיות רעיון ארכיטקטוני מיוחד שבו זמנית יראה לעולם את עוצמתה הכלכלית והתפתחותה המהירה של סין. בנוסף למבנה האולימפי שצריך להיות מרשים ולייצג בכבוד את סין, העיר עצמה צריכה לעבור מהפך עד לתחילת האולימפיאדה- כלומר העיר בייג`ינג המנומנמת והאפרפרה, צריכה לעבור מהפך ולהפוך לעיר מודרנית גדולה. עם תחילתו של הפרויקט התחילה הממשלה להזרים כספים רבים לפרויקטים תשתיתיים ולמתקנים האולימפיים, תוך עידוד הקמה של שכונות חדשות, בתי מלון ומשרדים.
האצטדיון הלאומי בייג`ינג נבנה בפארק האולימפי של בייג`ינג, אצטדיון אולימפי זה שימש לטקס הפתיחה, תחרויות האתלטיקה הקלה וטקס הסיום.
יזם וחברת הקמה
בתכנון האצטדיון השתמשה החברה בתוכנת CATIA של דאסו סיסטמס שהיא טכנולוגיה אשר מחוללת מודלים תלת ממידיים ומבטיחה תוצאות טובות יותר למידול תלת מימדי מתקדם, לאחר הרצת המבנה בתוכנה הועברו לקבלני המשנה הנתונים ליצור הרכיבים למבנה, הנתונים שהתקבלו ממערכת CATIA שימשו גם לבדיקת מהימנותו של המבנה .
Digital Project של Gehry technologies היא מערכת מידול של מידע הבנייה המבוססת על CATIA ומשלבת תכנון וניהול נתונים תלת ממדיים עם הניסיון שנרכש בשימוש בפתרונות התלת ממדיים של דאסו במשך השנים ובתוכנה ייעודית שפיתחה Gehry Technologies.
הצגת מיקום הפרויקט במפה הסביבה הרחבה ( עיר, מרחב מחוץ לעיר וכו), ובקטע מפה של הסביבה הקרובה
האצטדיון האולימפי (ומרכז השחייה) משתרעים על פני 16 קמ"ר מצפון למרכז העיר בייג`ין ,לאורך הציר הטקסי שלה. ובכך הם זוכים לחשיבות לאומית דומה לזו של העיר האסורה והמואזיליאום של מאו דבר שהסינים יותר מרמזו לכך.האצטדיון שוכן במרכז פארק רחב ידיים , המוקף טורים מסודרים של מגדלי דירות. השאיפה של האדריכלים הייתה שהמבנה ייהפך לפורום ציבורי ענק , שישמש עוגן חזותי לקהילה, אך הממשלה מעדיפה לבנות סביבו גדר בסיום האולימפיאדה.
הרצוג ודה מרון נראים בעיני המתבונן כזוג מטיל אימה; הרצוג ראשומגולח למשעי, עצמות לחייו בולטות, מבע עיניו עז, הוא הופך מהר מאוד למרכז ולכן משמש כפנים הפומביות ואילו לעומתו דהמרון שקטיותר, שיערו מאפיר, עיניו עייפות במקצת, דעתו מוסחת בקלות והוא לא מרבה לחייך, למרות שההומור שלו ניכר בחוצפה של המבנים שהוא תכנן.
הרצוג ודה מרון התפרסמו לראשונה כשבנו את המוזיאון הבריטי לאומנות ב-2001 בלונדון. המבנה זכה בפרס פריצקר, המקביל בארכיטקטורה לפרס נובל. מאז, הצמד משקיע כמות גדולה מזמנו במבני ספורט. על מבנה זה שהפך ממפלצת תעשייתית למוזיאון הכי פופולארי בעולם לאמנות עכשווית, אמר סר נקולאס סרוטה, מנהל המוזיאון בלונדון: "הם באמת מצליחים לעלות על סכום החלקים שלהם. זה נכון שהם טיפוסים שונים, אבל אסור לאף אחד להאמין שז`ק הוא המעצב ופייר הוא המנהל. יש להם יכולת מדהימה להקרין אחד על השני וחשוב מכך, הם טובים מאוד בשילובם של ארכיטקטים צעירים במשרד".
הרצוג ודה מרון ייחודיים ביותר בחדשנות הארכיטקטונית שלהם, הצמד הזה הואהניגוד המוחלט של הדפוס המוכר בעולם האמנות: רדיקל צעיר הזוכה להצלחה ואז מבלהאת שארית זמנו בניסיון לשחזר את הנוסחה, בעבדותם ניתן לראות כי כל אחת מהעבודות שלהם שומרת על קו עקבי שלמקוריות.
המשרד הזה הוא הלב של האימפריה הפרושה בכל העולם, מגורדי שחקים ניו יורקים ועדלעיר הנבנית והולכת באבו דאבי. לכל פרויקט ישנה התייחסות כאל ניסוי חד-פעמי, המצייתלמערכת חדשה של דרישות ותנאים. הרוח האוונגרדית של המשרד הזה מככב בכל מסך טלוויזיהבימים אלה, כאשר האצטדיון הלאומי בבייג`ין, הידוע גם כ"קן הציפור", הופך ליצירתוהמוכרת ביותר. הפרויקט השאפתני של הרצוג ודה מרון, רשת של תומכות מפלדת אל-חלד המעוצבים לתוך קערה, הוא הלוגו האמיתי של המשחקים האולימפיים 2008, והוא, ללא ספק, האצטדיון המרשים ביותר מאז הקולוסאום.
"הסינים מיוחדים, יש להם נכונות להשתמש במתקנים ציבוריים על מנת לבלות, לרקוד, לעשות טאי-צ`י", אומר הרצוג. "זה הרושם הכי גדול שקיבלנו משם. לא ראיתי באף מקום בעולם אנשים שכמעט מגיעים למצב שהם גרים במקומות הציבוריים. זה מדהים שדבר כזה קרה בדיקטטורה. "אצטדיון, בגלל הגודל שלו, הוא תמיד מבנה מונומנטאלי. אבל בקרבת קן הציפור יש מקומות אינטימיים יותר, כדי לגרום לאנשים להרגיש נוח יותר. המבנה הזה לא אמור להפחיד אנשים - אנחנו רוצים שהסינים יתייחסו אליו כמקום ציבורי לכל דבר לאחר שיסתיימו המשחקים".
כשנשאל הרצוג איזה מבנה הוא המודל לחיקוי שלך בעניין הזה? "מגדל אייפל. הוא נבנה עבור תערוכה עולמית, אבל לאחר שהיא הסתיימה הוא הפך לאייקון של עיר שלמה".
הרצוג אוהב להגיד ש"באצטדיונים, האוהדים נהפכים לאדריכלים". עבורו, האדריכל רק בונה את המבנה, לאחר מכן האנשים המקומיים מחליטים כיצד להשתמש בו. "אנשים מקבלים בניין ומחליטים האם הם אוהבים אותו לא. אם כן, הם נותנים לו שם. אם הם חושבים שהוא נראה כמו חתיכת חרא, הם קוראים לו חתיכת חרא". את השם "קן הציפור" העניקו הסינים לאצטדיון. להפתעתו של הרצוג, שלטונות סין נתנו לחברה שלו חופש פעולה גדול יותר מזה שניתן לה בבניית האצטדיון בבאזל.
הרצוג יודע שהאצטדיון נבנה בעזרת כוח עבודה זול, ושחלק מהתושבים נאלצו לפנות את בתיהם על מנת שהפרויקט יצא לדרך, אבל הוא יודע שסין משתנה. קן הציפור עצמו הוא "נדבך קטן בשינוי שיגיע אל סין, צעד אחר צעד. אני לא חושב שיש משהו חזק יותר מבחינה פוליטית מאשר לתת לאנשים בסין את האפשרות להשתמש במקום כזה לצרכים ציבוריים. זו הסיטואציה הכי מסוכנת עבור פוליטיקאים, וזה מדהים שסין נתנו לנו ללכת על הפרויקט הזה".
המבנה המעניין הצית את דמיונם של הצופים, והם זנחו את שמו הרשמי והחלו לכנותו "קן הציפור". זאת משום שבמבט מרחוק, בשל צורתו האובאלית והקורות שכאילו הונחו זו על גבי זו בצורה מקרית מתוך גחמה של פסל, הפלדה מאבדת ממשקלה ונראית כמו זרדים רכים שסודרו על ידי ציפור ענק.
המשך במאמר הבא...
אין תגובות