דעה: האם מכוני הבקרה הם פתרון נכון לבקרת התכנון או הביצוע של שלד המבנה ?

הרקע

עבודת התכנון של שלד המבנה נעשית למעשה במרחב של אי ודאות. מדובר באי ודאות של כל הפרמטרים המעורבים: עומסים שימושיים חיצוניים, הזזות או שקיעות מאולצות, ארועים אקסידנטאליים כמו בלימה התנעה והתנגשות, עומסי רוח, רעידת אדמה, פיצוץ גז או חנ"מ, וכיוב'. בנוסף לכך יש אי ודאות של הסכימה הסטטית ובאיזו מידה היא מייצגת נאמנה את ההתנהגות האמיתית של המבנה במציאות, כמו גם אי ודאות לגבי החישוב הסטטי, חוזק החומרים האמיתי במבנה (ולא במעבדה), ותקפות תורת החוזק והחוקים הקונסטיטוטיביים של החומר והחתכים. על כל זאת מתוספת גם אי הודאות במידת ההתאמה בין מה שבוצע בפועלביחס למה שתוכנן להתבצע, מבחינה  גאומטרית, טיב הביצוע, שלבי הביצוע, והיצמדות להנחיות התכנון והמפרטים.

חלק מאי הודאות נמצא בפעולות התכנון וחלקו בפעילויות הביצוע. הדברים ידועים ומוכרים והם אינם "בעיה" ישראלית, אלא קיימים בכל העולם. הפתרון המקובל בכל העולם הוא שבכדי  להקטין את ההסתברות לטעויות וסטיות מהמתוכנן, יש לקיים מערכת פיקוח צמוד, רציף ושוטף, על הביצוע של המבנה (inspection), שזה למעשה "פקוח בתהליך". ובכדי לצמצם את ההסתברות לטעויות במהלך התכנון יש לקיים מערך סדור של בקרה על פעולות התכנון (supervision).

להלן יובהר גם השוני בין המושג "פקוח צמוד" (inspection), למושג "בקרה " (supervision).

הצורך בפקוח צמוד (inspection)

בכל העולם, כשמדובר על פקוח צמוד, מדובר על מעקב  שוטף ורצוף אחר כל פעילות קבלנית שמתבצעת באתר ובמסלול אספקת החומרים. כל פעילות וכל שלב ביצוע נבחנים  תוך כדי ביצועם  מול מסמכי התכנון, שכוללים תכניות ביצוע, מפרטים, תקנים שבתוקף, תכניות סטטוטוריות והיתר בנייה. הצורך בפיקוח מסוג זה נובע מזה שבמסגרת עב' השלד מתבצעות עבודות שמשנות את תכונות החומרים לתמיד (כמו בטון שפיך שמשתנה לקשוי) או שגורמות לכך שחלקים גלויים הופכים נסתרים לתמיד (כמו מוטות זיון שמוכנסים לבטון ואין אליהם יותר  גישה) ואין אפשרות לתקנם, או עבודות שאופן ביצוען משפיע מאד על טיב המוצר המוגמר (כמו שלבי ביצוע מחייבים או פעולות היציקה  והאשפרה למיניהן), ואת המוצר המוגמר לא ניתן לתקן. ומעל לכל זאת, ולמרות אי הוודאויות שמנינו במבוא לעיל, אין בידנו כל אפשרות לבדוק את רמת הבטיחות של המוצר המוגמר (המבנה עצמו), בניסוי העמסה, כדי להיווכח הלכה למעשה, מהי כמות הבטיחות האצורה בו, מבלי שהמבנה יגיע לשבר אמיתי.

במהלך הפקוח הצמוד על הקמת השלד משולבות גם פעילויות בקרה (שהמאפיין אותן יוסבר להלן), של קטעי עבודה או של "מוצר מוגמר". יובהר כאן כי "המוצר המוגמר" יכול שיהיה רכיב מבני מסויים של המבנה (יסוד, עמוד, קורה, תקרה, קיר, וכיוב') או קטע של המבנה, או גם המבנה כולו. כמו כן, "מוצר מוגמר" יכול שיהיה  כל דבר שלעשייתו וביצועו קדם תהליך ייצור כלשהו.  לכן גם תוצאות בדיקות חוזק הבטון שהתקבל ביציקה מסויימת  מבטאות טיב של  מוצר מוגמר, וגם סידור הזיון בתקרה , יכול להחשב כמוצר מוגמר המבטא שלב בצוע מסויים.

הפקוח הצמוד מהווה, למעשה, "פקוח בתהליך", והוא מלווה באופן שוטף ורציף את כל פעילויות הייצור והבנייה לאורך כל תקופת הייצור, ומסתיים בבדיקת המוצר המוגמר של אותו קטע עבודה, ושל המבנה כולו, אך מבלי שתבוצע למבנה בדיקת ביצועים בכל הקשור בבטיחות המבנה. (ניתן לבצע בדיקות ביצועים ותפקוד שלו מול דרישות תפקודיות שהוכתבו לו). מטבע הדברים הפקוח הצמוד מחייב נוכחות מתמדת ורצופה, ומעורבות אקטיבית ממש, של כל גורמי הפיקוח, בפעילות הקבלנית ולאורך כל מסלול הספקת החומרים.

כמובן שהאינטנסיביות הנדרשת לפעולות הפקוח אינה זהה לכל המבנים, ומבנים שונים טעונים הפעלת פקוח צמוד בעוצמה ובהקף שונה. ויתר על כן, בהחלט יתכן שעוצמת הפקוח הצמוד שנדרשת לביצוע השלד, או אפילו רק של חלקים מסויימים ממנו, תהיה שונה מזו שנדרשת לעבודות הגמר או למערכות המבנה. ככל שמדובר בשלד המבנה מה שקובע את מידת האינטנסיביות של הפקוח הנדרש הוא מידת הסיכון שגלומה במבנה עצמו. לפי תקן היורוקוד המדד לכך יכול להיות למשל רמת האכלוס וסוג האכלוס של המבנה, או המשמעות (מבחינת רמת הנזק למבנה ולצבור) במקרה של התרחשות כשל מבני חלקי או כללי. התקן האירופי מגדיר לכך שלש רמות סכון ומייחס להן רמות של פקוח צמוד שנדרשות בתקן. ונעיר כאן כי על פי היורוקוד, מקדמי הבטיחות החלקיים  המשמשים לתכן השלד, לוקחים בחשבון, בין השאר, גם את סיווג המבנה כנ"ל ואת רמת הפקוח הצמוד שתופעל בעת ביצועו.

לפי המצב הנוהג כיום, למערך הפקוח על הביצוע אין מעמד בחוק, ומשכך, אין לו סמכויות עפ"י החוק. הסמכות היחידה שהחוק מקנה היא ל"ממונה על הביקורת", שתפקידו מוגבל בחוק לבדיקה ואישור כי המבנה מבוצע לפי "התכניות כמשמעותן בחוק", היינו לפי התכניות הסטטוטוריות והיתר הבנייה, ולא לפי תכניות ומסמכי הביצוע. כך שנכון לעכשיו , כל מערך הפקוח באתר הוא וולונטארי במידה רבה, ושואב את כוחו וסמכויותיו רק מן ההסכם החוזי שבין המזמין לקבלן.

הצורך בבקרה (supervision)

 המושג בקרה  אינו מתייחס למעקב שוטף ורציף. בעיקרו הוא מתייחס  לבחינה ספוראדית של המצב נשוא הבקרה, אשר מתבצעת מפעם לפעם,  בנקודת זמן מסויימת או בתום שלב עבודה מסויים, שממנה ניתן להסיק מסקנות לגבי מידת ההתאמה, או הנכונות, או התקפות של נשוא הבקרה. לפיכך, התכיפות של פעילויות הבקרה נקבעת באופן כזה שלא יתאפשר ולא יורשה  מעבר לשלב עבודה מתקדם בטרם נבדק ואושר כי המצב שקדם לו, שמהווה עבורו "תנאי הכרחי", עומד בדרישות. הבקרה הזו מבטיחה, איפוא,  קיום של תהליך מובנה ומושכל, שבו המעבר משלב מוקדם לשלב מתקדם יותר מבוסס על אמינות, וצמצום דרמטי של ההסתברות לשגיאות או חוסרים. פעילויות בקרה משולבות גם בתהליך הפיקוח הצמוד, כאמור לעיל.

אשר על כן, בדיקה של  טיב והתאמת תכנון השלד לדרישות,  נעשית כתהליך של  בקרה (supervision) בשלבים, ולא כליווי רציף כמו במקרה של פקוח צמוד על הביצוע. אם נחלק את תהליך התכנון לתכנון ראשוני, תכנון מוקדם, תכנון סופי ותכנון מפורט, הרי שפעילויות הבקרה תתקיימנה בסיומו של כל אחד מהשלבים הנ"ל, ורק לאחר אישור מערך הבקרה בסיום כל שלב מהנ"ל, ניתן יהיה לעבור לתכנון השלב העוקב אחריו.

כשמדובר בבקרת תכנון השלד, הנושאים העקריים יכללו בחינת מידת ההתאמה של  התכנון לאופיון התכנון, (ככל שיש כזה) לחוקים ולתקנות, לתקנים, לתורה המקצועית וכלליה, ולמצב הידע (state of the art), וכל זאת מנקודת הראות של בטיחות המבנה ותפקודו. בנוסף לכך תכלול הבדיקה גם בדיקה מדגמית של חישובים, כפי שבוצעו, ובמידת הצורך, ולפי שיקול דעתו של הבקר עצמו, גם בדיקה חישובית עצמאית ובלתי תלוייה, (בהיקף שיקבע הבקר עצמו) כדי לאמת סדר גודל של תוצאות החישוב של המתכנן.

גם כאן, כמו במקרה של הפקוח הצמוד, האינטנסיביות הנדרשת לפעולות בקרת התכנון אינה זהה בהכרח לכל המבנים. ובהחלט יתכן גם שעוצמת הבקרה ועומק הבקרה שיידרש לחלק מבנה זה או אחר תהיה שונה מהנדרש לחלק אחר שלו. גם כאן, מה שקובע את מידת האינטנסיביות של הבקרה היא מידת הסיכון שגלומה במבנה עצמו. לפי תקן היורוקוד, משתמשים באותם מדדי סיכון ונזק ששימשו לקביעת סוג ורמת הפקוח הצמוד. וגם כאן נעיר כי מקדמי הבטיחות החלקיים  שנלקחים בחשבון בתכן השלד, לוקחים בחשבון , בין השאר, גם את סיווג המבנה כנ"ל ואת רמת בקרת התכנון שבוצעה לו בפועל.

באופן ברור ומוצהר, אין זה מתפקידו של  מערך הבקרה לבחון אן להציע פתרונות הנדסיים חלופיים, גם אם  לדעת הבקרה הם אפשריים (feasible), ויותר "אטרקטיביים" או כלכליים. בקרת התכנון איננה  "חוות דעת שניה", (second opinion) שמציעה פתרונות חלופיים, אלא בחינת התכנון כפי שהוא בוצע מול דרישות המזמין, דרישות  החוק, דרישות כללי המקצוע, ואיתור שגיאות מובנות או מקריות.

מתפקידו של מערך בקרת התכנון לאתר ולהתריע על כל טעות, חוסר או אי התאמה, שקימים לדעתו בתכנון, ולהתנות את המשך הבקרה, כמו גם את המעבר לשלב הבא של התכנון, בתיקון והשלמת כל הטעון תקון והשלמה.

נכון לעכשיו, מערך בקרת התכנון אינו בעל סמכויות המוקנות לו בחוק. הוא שואב את כוחו וסמכויותיו מכח החוזה שבין המזמין למתכנן, ככל שיש כזה, ובין המזמין לגורם המבקר.  

פיקוח עליון על הביצוע

באופן דומה לפעולות בקרה כמוסבר לעיל, גם פעילויות המתכנן במסגרת הפיקוח העליון, המשולבות בתקופת הביצוע, ניתנות לסיוג כפעילויות בקרה בשלבים. הן אינן חלק של הפקוח הצמוד. הן מתבצעות במועדים שמותאמים לסיום שלבי בצוע בעלי חשיבות, כמו למשל בדיקת זיון לפני יציקת רכיב זה או אחר, או מעקב אחר חוזקי בטון שהתקבלו ביציקות השונות – כך עפ"י תקנות החוק.

הקושי בהפעלת בקרת תכנון לעבודות השלד

לדעתי, אחת הבעיות העקריות בעניין זה היא הגדרת מקור הסמכות של בקר התכנון. מבחינת החוק הדברים יחסית פשוטים, כי החוק יכול להגדיר כישורים פורמאליים שעל הבקר לעמוד בהם, כגון רישוי מתאים, השכלה מתאימה בדיסציפלינה הרלבנטית, העדר ניגודי עניינים וכיוב' – פרמטרים פורמאליים, ביורוקראטיים, שניתנים לקביעה אוביקטיבית, להפעלה ולמעקב.

 אבל כאן לא מדובר רק בעניין פורמאלי, אלא בעיקר בהפעלה (ואפילו  בכפייה),  של סמכות מקצועית גבוהה יותר מזו של המתכנן האחראי. כל עוד מדובר באיתור שגיאת  חישוב רגילה הענין הוא חד משמעי והמבוקר רק יודה לבקר על מציאת הטעות ויתקן אותה. אבל בדרך כלל מדובר בעניינים שמעורב בהם ניתוח ושיקול דעת הנדסי, כמו למשל, בהתאמת מודל חישובי יותר אמין, קביעת דרכי חישוב ואנליזה, עקרונות של תכן מבני, עקרונות יציבות, הערכה וניתוח של תנאי קרקע וביסוס, הערכות לגבי התנהגות המבנה לטווח ארוך, שילוב פרמטרי תכנון משניים כולל דינמיים, וכיוב'– נושאים שמחייבים רקע עיוני/תאורטי, הכרה עמוקה של  מצב הידע העולמי (state of the art), הספרות המקצועית, נסיון רחב ומגוון בתכנון ובביצוע, הכרת תקינה  מקומית ובינלאומית.

במקרים כאלה לא מדובר תמיד בהחלטה בינארית  מסוג "נכון/לא נכון". האם אפשר להעלות על הדעת שבעניינים מסוג זה הנבדק יקבל ללא עוררין את דעתו של הבודק, ימלא אחר הוראותיו וישאר למרות זאת האחראי הבלעדי לתכנון, בעוד הבקר עצמו נשאר מחוץ לתמונת האחריות ?

סיטואציה כזו יכולה להתקיים אך ורק אם  הבקר הוא בעל רמה מקצועית גבוהה ונסיון מקצועי רב, לפחות כמו זו של המבוקר על ידו, והוא בעל  אותוריטה ברורה ולא מעורערת לגביו.

כאן  לא די בזה שהבקר יחזיק בתעודה של בוגר קורס הסבה לבקרת תכנון, או בכתב  מינוי של בקר, או שהשכלתו הפורמאלית גבוהה יותר, או אפילו שהחוק מקנה לו סמכות לכפות  את דעתו. כדי שהמבוקר יקבל את פסיקתו (או המלצתו) של הבודק לגבי עניין מסוים, ושהוא  עצמו ישאר אחראי לענין באופן בלעדי, כמתחייב מן  החוק, חייב הבודק להיות ברמה הנדסית זהה, לפחות, לרמה ההנדסית של הנבדק בעניין שבנדון, וזה חייב להשתכנע בצדקתו.

הדברים מקבלים משנה חשיבות ככל שהמבנה הנדון הוא מבנה מיוחד יותר, מסובך יותר, בעל פוטנציאל נזק גדול יותר במקרה של כשל, וככל שתנאי המבנה מורכבים ומסובכים יותר.

במבנים של תשתיות לאומיות כגון גשרים ומנהרות, מבנים מיוחדים של תשתיות אנרגיה וכיוב' נמצא לכך פתרון פשוט, יעיל ונכון. הפתרון הוא ע"י הפעלת מנגנון של "בקרת עמיתים" (peer review). היינו: בודקי התכנון נבחרים ע"י המזמין מתוך מאגר המתכננים שלו  עצמו, שמותאם  מלכתחילה לסוג המבנה שבנדון. באופן הזה נוצר מצב שכל מתכנן נבדק ע"י אחד מעמיתיו, וגם בודק אותם במקרים אחרים. כך נוצר מצב שבבקרה עוסקים טובי המתכננים, המנוסים ביותר, המעודכנים ביותר, ובעלי האותוריטה הגבוהה ביותר, בדיוק כשם שאלה הם גם העוסקים בתכנון עצמו. כך נשמרת רמה מקצועית דומה לבודקים ולנבדקים ומובטחת בקרה עניינית ויעילה.  ויתר על כן, נוצר כאן מצב של הפרייה הדדית בין הבודק והנבדק, מה שגורם לבקרה להיות  לא רק יעילה יותר  אלא גם מועילה יותר.

מנסיון רב שנים  בבקרת תכנון ובתכנון גם יחד, אני יודע שתהליך הבקרה אינו חד שלבי. הוא אינו מסתיים בבדיקה והעברת דרישות לתיקון. התהליך הופך מהר מאד (ותמיד) לדו שיח  מתמשך בין הבקר למבוקר, שעניינו ניתוח כן,אמיתי ויסודי, של נושאים הנדסיים שנמצאו חסרים או שגויים או שבמחלוקת, ומציאת פתרונות משופרים, וכמעט אף פעם אינו גולש לדרישות שבכפייה. ומי שיוצא נשכר מכך זה המזמין והצבור כולו.

זו למעשה האפשרות היחידה לגרום לכך שבבקרת תכן מבנה יעסקו "מומחים" לדבר, ולא רק בעלי תעודה להנדסת מבנים או בעלי כתב מינוי לתפקיד בקר. אם אנו רוצים לקיים בקרת תכנון יעילה ומועילה, להבדיל מבדיקה ברמה של  רשימת תיוג (check list), יש לשמור כאן על היררכיה מתאימה ברמת הידע והנסיון בין הבודק לנבדק, ולא רק היררכיה ביורוקרטית שנקבעה עפ"י כתב המינוי. ויש לשים לב גם כי התכונות האלה לא ניתנות לרכישה בקורס לבקרים והן נקנות אך ורק בשנים רבות של עיסוק פעיל  בתכנון, בלימוד תאורטי, ובהימצאות מתמדת בחזית הידע המקצועי ובהתעדכנות שוטפת ומתמשכת, תוך צבירת נסיון מעשי.

יצירת מנגנון בקרה כזה אינו חלום באספמיה. הוא קיים כבר כיום ומופעל בהצלחה מרובה ע"י נתיבי ישראל בע"מ, רכבת ישראל כע"מ, נת"ע בע"מ, וגופי תכנון אחרים שמופקדים על התשתיות הלאומיות.

גם כשמדובר בבנייה קונבנציונאלית של מבני מגורים, מבני צבור רגילים או מבני תעשיה רגילים, צריך היה להפעיל את אותו העקרון על בקרת תכנון השלד. קל וחומר כשמדובר במבנים מורכבים יותר מן הסוגים האלה. 

עם זאת, יש לזכור כי  במבנים "רגילים" כאלה יש פן נוסף שהוא טעון בקרה, וזה החלק הסטטוטורי ומידת ההתאמה להיתרי הבנייה. מדובר בצבר גדול של נושאים ופרמטרים לבדיקה, שנוגעים למקצועות הנדסיים מגוונים, כמו אדריכלות, חשמל, מתקני הרמה ומעליות, תברואה, נגישות, תנועה וחנייה, נוף, בטיחות אש, הג"א וכו', ולכל מקצוע כזה יש לבצע בקרה ובחינה מול תנאי ההיתר. אבל בכל המקרים האלה מדובר במבחן חד-משמעי. כלומר ניתן לבצע בדיקה, ולהגיע למתן ציון "עובר" או ש"אינו עובר". במקרים אלה  לא מדובר בצורך באותוריטה מקצועית, כי הדרישות מוגדרות בחוק  ובתקנות, ויש רק לוודא כי מולאו כדין. (יש מדינות שבקרה זו נעשית ע"י מערכת המחשב, ובהצלחה). כיום אמורה להעשות בדיקה זו במסגרת פעולות מחלקת ההנדסה של הרשות המקומית וועדות התכנון.

לפיכך, יש לעשות הבחנה בין בקרת תכנון כללית  שמטרתה בחינת ההתאמה להיתר הבנייה ודרישות החוק והתקנות, לבין בקרה של תכנון השלד, שעניינה הוא הבטחת בטיחות הצבור מפני כשל מבנה.

מערכת מכוני הבקרה שהמדינה עומדת להפעיל יכולה לבצע בהצלחה מספקת את הבקרה לבחינת ההתאמה להיתר הבנייה ולחוק, ולמעשה להחליף בעניין זה את מחלקת ההנדסה של הרשות המקומית – ממש תהליך של הפרטה. (ואיני עוסק כאן בשאלה באיזו מידה מוצדק או כדאי לעשות זאת). עם זאת,  ברור לחלוטין כי  היא איננה יכולה לבצע בקרת על תכנון השלד, כפי שיוסבר להלן.

מכוני הבקרה – מכשול  וסרבול המערכת

   מערכת מכוני הבקרה העומדת להיות מופעלת בישראל איננה  יכולה,  וגם לא תוכל, לתת מענה לעניין בקרה על תכנון השלד או בקרה על ביצועו.

מדובר במערכת שתהיה בנוייה על מהנדסים שהעיסוק בתכנון אסור עליהם בגלל "ניגודי עניינים" או "מראית עין של ניגודי עניינים". גם אם ישרתו במערכת זו מהנדסים בעלי כישורים ובעלי ידע ואותוריטה ברמה האישית, הם לא יוכלו להמשיך פעילותם כמתכננים , ולכן גם לא ימשיכו להתפתח מקצועית ברמה הפרקטית והעיונית, ודינם להתנוון מבחינה מקצועית עם חלוף הזמן.

מהנדסים שיועסקו במערכת הזו אינם נושאים  באחריות אישית (ברמה של אחריות כלפי החוק) כפי שזו מוטלת על מהנדסים העוסקים בפועל בתכנון. ולכן המערכת הזו  תהווה מקור משיכה למהנדסים העוסקים כיום בתכנון ונושאים בנטל האחריות האישית, לצאת ולפרוש מהפעילות האקטיבית בתכנון ומן הנשיאה באחריות שכרוכה בכך, ולפנות לתפקיד פסיבי  שמקנה מעמד גבוה יותר בהיררכיה המקצועית, ואינו נושא בנטל האחריות כלפי החוק. עפ"י הכישורים שהרשויות דורשות ממהנדסי הבקרה, מדובר במהנדסים המנוסים יותר מבין העוסקים בתכנון ובפיקוח כיום. זוהי  יצירה של "אבן שואבת" שתגרום מהר מאד לדלדול ולהחלשה של הפוטנציאל ההנדסי התכנוני של המדינה, כלומר, להחלשת היכולת לממש פיתוח תשתיות ומבנים ברמה הלאומית, והכל באיצטלה של שמירה על בטיחות הציבור.

 כבר כיום מתפרסמת מעל גלי האתר, ביוזמת הרשות הממונה, קריאה למהנדסים לעבור קורס בקרים כדי לקדם את עצמם ולרכוש "מקצוע נדרש". מניין יגיעו לדעתם הבקרים האלה? מארצות חוץ? מעליה חדשה שתגיע? הרי ברור שלא !! הקריאה מופנית ישירות אל המצאי הקטן יחסית והמוגבל, של מהנדסים בישראל, שהם ברמה הדרושה לכך, ומאיישים את משרדי התכנון והפיקוח, ולפי הכישורים הנדרשים והותק, יש להניח שמדובר במהנדסים היותר בכירים שבמשרדים אלה. המדינה קוראת לצבור החיוני הזה לנטוש את המסגרות העוסקות בתכנון ובפיקוח הנדסי, ולעבור למסגרות חדשות, וזאת מבלי שיש מקור כלשהו למלוי השורות המדלדלות במהנדסים שווי ערך להם, כדי שלא יפגע הפוטנציאל הלאומי לתכנון הנדסי. (מהנדסים צעירים שיגיעו מן האוניברסיטאות אינם תחליף מתאים לותיקים והמנוסים שיצאו מן המערכת). שהרי מדובר במדינה קטנה ובציבור מקצועי מוגבל מספרית, וברור לגמרי  שאם הם יישאבו ממשרדי התכנון והפיקוח הקיימים, תיגרם החלשת פוטנציאל התכנון והפיקוח של המדינה, ותיווצר  שכבה של "שמנת" ביורוקראטית מיותרת, שכפי שיוסבר עוד להלן, אינה תורמת דבר לאיכות ובטיחות. בעידוד וביזמת המדינה יועברו מהנדסים מהיותר בכירים ומנוסים, ממסלול עשייה פרודוקטיבית ויצירתית בתכנון ובפיקוח למסלול פסיבי, בלתי מועיל, ואפילו מקשה ומכביד, ללא תמורה הנדסית משמעותית. זה אבסורד מוחלט וחוסר הבנה של העולם ההנדסי בישראל. מדובר בחוסר אחריות בוטה ברמה השלטונית מצד משרדי הממשלה העוסקים בכך – לא פחות.

מערכת שיכולה להתאים למדינה רחבת ידיים שיש בה כמות משמעותית  של כח אדם מיומן, ניידות עובדים קלה יחסית ממחוז למחוז, ואף יכולת לייבא עובדים מתאימים מארצות שכנות, (כמו בגוש האירופי, בריטנניה או ארה"ב) איננה מתאימה למדינת ישראל, ויכולה להיות הרסנית לגביה. מן הבחינות שהזכרתי לעיל, הנזק שתביא מערכת כזו לישראל לא יוכל לתקן את עצמו וההידרדרות היא בכיוון אחד.

וכשמצרפים זאת  לתופעת ההידלדלות "הטבעית" של משרדי התכנון, והחוסר המשווע במהנדסי מבנים שכבר כיום בולטת מאד, מתקבלת תמונה קשה עוד יותר.

מכוני הבקרה לא יתרמו דבר לפקוח הצמוד החסר כל כך בכל הפרויקטים שבבצוע. הם אמורים לעסוק בצד הביורוקראטי של הפקוח ולא בפקוח עצמו. הם יעסקו במעקב אחר הדוקומנטאציה המלווה את פעילויות הפקוח ולא בפעילות המקצועית עצמה. הם יעסקו בפקוח ברמה של "דגימות" ולא בפקוח רצוף על תהליך הביצוע. בד בבד, הם ירוקנו מתוכן את המערכת הציבורית/מנהלית שקיימת ופועלת כיום ברשויות המקומיות ועוסקת בבקרת ההתאמה להיתר הבנייה, מבלי שהם יבואו ממש במקומה  או יגרמו לביטולה – היינו תתוגבר ותעובה  הביורוקראטיה. ככל שמדובר בבטיחות מבנה או בבטיחות הציבור אלה פעולות עקרות ובמקרה הטוב שוליות וחסרות ערך. מכון בקרה לא יכול לקיים נוכחות מתמדת באתר ולווי הדוק של הביצוע וגם לא אמור לעשות זאת. העובדה שהוא יקפיד על קיום ביקורי בקרה בשלבי בצוע אלה או אחרים, וגם ידווח על כך, לא תורמת דבר  לאיכות הפיקוח עצמו, ואינה גורמת לשיפור בבטיחות המבנים והציבור. היא תורמת בעיקר למיסוד ותעוד התהליכים (דבר חשוב כשלעצמו, אך לא הדבר העיקרי).

מכוני הבקרה גם  לא יתרמו דבר לבקרה אקטיבית ואפקטיבית על טיב ונכונות תכנון השלד, גם מפני שמי שיעסקו מטעמם בזה, אף שמדובר במהנדסים ותיקים, אינם בהכרח בעלי אותוריטה ובעלי נסיון וידע העולה על זה של המבצעים את התכנון עצמו, וגם מפני שאינם יכולים להקדיש את הזמן הדרוש כדי לבצע בקרת תכנון ראוייה לשמה על כל מבנה ומבנה במסגרת לוח זמנים שמוכתב בחוק ובתקנות ולא יכול לקחת בחשבון את מידת המורכבות של המבנה הספציפי. בקרה של מכון כזה לא תוכל להיות ברמה גבוהה יותר מבקרה ברמה של רשימת תיוג, וזו לא הרמה הדרושה לבקרת תכן השלד, כשלנגד עינינו עומדת מטרה של שמירה על בטיחות הציבור. בקרה זו תיגרר מהר מאד לבקרה על עצם קיום תהליך תכנון, ולא תוכל להיות לבקרה של  תכולת התכנון עצמו.

בקרת תכנון שלד יכולה להיות מטלה שעוסק בה יותר מאדם אחד באותו מבנה. ומנסיוני בבקרת תכנון, עבודה זו יכולה להמשך זמן לא קצר (תלוי בממדים ובמורכבות) ודרוש לכך כח אדם לא קטן ומיומן מאד. ברור לחלוטין כי מערכת בקרת תכנון לעב' השלד יכולה להיות מחסום ועיכוב לכל תהליכי הבנייה בישראל, אלא אם כן היא תהיה מערכת גדולת ממדים ועתירת כח אדם, וכאמור לעיל תגבור של מערכת זו, כמערכת עצמאית, כדי לעמוד בלחץ של הביצוע הדרוש במדינה, יבוא תמיד על חשבון החלשה נוספת של המערכת התכנונית הקימת, והקטנת הפוטנציאל לתכנון ופיקוח שקיים כיום במדינה, כי היא שואבת את כח האדם מתוך מאגר המהנדסים  הפעילים בתחומים אלה.

עומדת  לקום כאן  מערכת רבת משתתפים, מסורבלת, מרופדת וכפותה בנהלים והנחיות, שההשפעה היחידה שתהיה לה היא בהקמת מסגרת ביורוקראטית נוספת, עקרה מבחינה הנדסית, או שתרומתה לבקרת תכנון השלד, ולבטיחות המבנה  שולית ביותר, אך היא מאפשרת למקבלי ההחלטות לרחוץ בנקיון כפיהם ולומר כי עשו מה שביכולתם. 

יש להצטער על כך, בעיקר מפני שמול עינינו  כבר קיימת היום  מערכת מתפקדת שמסוגלת לעשות את כל תפקידי בקרת התכנון של שלד המבנה, וכל זאת, ביעילות, ללא זמן התארגנות נוסף, יש לה את הידע לכך, יש לה את הארגון  וכח האדם המתאים לכך, ואם יחסר לה כח אדם כדי לעמוד במשימה הלאומית הזו, אדרבא, תוגדל ותתרחב המסגרת וכח האדם שיתווסף יעסוק גם בתכנון וגם בבקרת תכנון השלד, ויצאה המדינה נשכרת.

מערכת  זו מופעלת בהצלחה מרובה כבר שנים לא מעטות, ע"י גורמים מרכזיים, ממשלתיים ופרטיים. היא מערכת של בקרת עמיתים (peer review), שמופעלת באמצעות חברות ומשרדי התכנון הקיימים במדינה, במרבית הפרויקטים של התשתיות הלאומיות.

 עוד לא מאוחר לסגת צעד לאחור, ולהפעיל אותה גם לבקרת התכנון של בניינים מכל הסוגים.

הכיוון לפתרון

 למעשה, יש רק שני כיוונים אפשריים לקיים בקרת תכנון שלד ברמה גבוהה ועניינית ומבלי שהדבר יזיק למשק כולו. האחד הוא בקרת עמיתים במתכונת שפועלת כבר כיום בהצלחה מרובה בתכנון תשתיות לאומיות כפי שהזכרתי לעיל. והשני הוא  בקרת תכנון המופעלת בידי ,ומטעם,  חברות הביטוח שמבטחות את הפרויקטים.

בשני המקרים האלה יאוישו עמדות הבקרה ע"י מהנדסים שאמונים על כך, מנוסים, מעודכנים, ובעצמם פעילים בו בזמן בתחום התכנון של מבנים מאותו סוג ומאותה רמת מורכבות, ובכך שומרים על רמתם המקצועית הגבוהה ועל התעדכנות מקצועית מתמדת. בשתי הדרכים האלה לא יהיה מצב של ניוד עובדים ובעלי מקצוע בכירים ממערכות התכנון הקיימות ליצירת מנגנון חדש (לא יעיל ושאינו מועיל),  אלא  דוקא חיזוק של מערכת תכנון ופיקוח צמוד קיימת ופעילה.

בכל אחת מהדרכים המומלצות לעיל, אפשר יהיה לעמוד בלחץ הנדרש כי  המערכת הקיימת של משרדי התכנון והפיקוח כוללת כבר עכשיו את האנשים המתאימים ובכמות המתאימה, היא מאורגנת מבחינה מנהלתית ויש לה הכישורים הדרושים. גידול טבעי של המערך הקיים לתכנון ופקוח מתקיים כל הזמן, (אם כי לא בקצב הדרוש למשק),  וגם כיום, כשכח אדם צעיר מצטרף מידי שנה בתום שנת לימודים אקדמית, והמהנדסים נקלטים  במשרדים השונים ומתקדמים ברמה המקצועית תחת הדרכה של המנוסים מהם.

נראה לי שלא מסובך במיוחד להפעיל מערכת בקרה כזו.

אין כל קושי להרכיב רשימות של משרדי תכנון מסווגים עפ"י סוג ומידת המורכבות של מבנים שבהם הם מתמחים, ועפ"י שנות הנסיון המצטבר שלהם. הרשימות האלה יופצו לרשויות השונות, לחברות הביטוח, ויהיו פתוחות וידועות גם לצבור כולו. ומשכך, כל יזם או מזמין תכנון, ובכלל זה הרשויות השונות, ממשלתיות ציבוריות או פרטיות, יוכלו  להכתיב בודק תכנון מתוך הרשימות הנ"ל, לכל פרויקט הטעון בדיקה. באותה מידה גם כל  מתכנן יוכל לבחור לעצמו בודק מתוך הרשימות הנ"ל. זו החלטה שהרשויות צריכות לקבל, ושתי האפשרויות הנ"ל הן לגיטימיות. כיום, בבקרת תכנון שנעשית כבקרת עמיתים בנתיבי ישראל, רכבת ישראל, נת"ע ורשויות אחרות האמונות על תשתיות לאומיות, המזמין הוא הקובע מי ישמש כבודק תכנון לכל פרויקט ופרויקט, ולדעתי התוצאות משביעות רצון, וזו לשון המעטה.

בכל המקרים עבודת בדיקת התכנון אינה וולונטארית. היא נעשית בתשלום, על חשבון המזמין של הפרויקט. אין כל קשר עסקי בין הבודק לנבדק אלא רק קשר מקצועי לגבי הפרויקט נשוא הבדיקה.

כמובן שתקנות החוק צריכות ליצור מצב של מחוייבות לעבור בקרת תכנון  השלד, ואישורו, כתנאי לקבלת היתר בנייה.

• הצטרפו לקבוצת מכוני הבקרה של CivilEng ב FaceBook