אז ככה בנו את זה: הגשר הגבוה בעולם, מיו ויאדוקט

קבלו את הגשר הגבוה בעולם. הוא נמצא בדרום צרפת ועליו עובר כביש A75, המחבר את פריז לברצלונה. זהו המיו ויאדוקט. 

מספרים

זהו הגשר הגבוה בעולם - 343 מטר גובהו. בין 10,000 ל-25,000 כלי רכב עוברים על הגשר מדי יום ביומו. כ-600 פועלים ואנשי ביצוע עבדו על הקמת הגשר. משקלו של סגמנט הכולל מיסעה הוא כמשקלם של 5,100 פילים אפריקאים. הגשר, אגב, גבוה יותר ממגדל אייפל. 

השוואה בין הגשר למגדל אייפל. תרשים: רולקס 45

מיקום

הגשר ממוקם סמוך לעיירה מיו, שבדרום צרפת. הוא מחבר את הכביש בעמק כשתחתיו זורם נהר הטארן.

תמונת פנורמה של הגשר. צילום: סטפן קראוס

היסטוריה

הצורך בגשר היה רב ומהרגע שהחלו הדיבורים על הקמתו, שכן בשנות ה-80 התנועה בכביש המהיר באזור היתה רבה מאוד ויצרה פקקי תנועה גדולים, בעיקר בתקופת הקיץ שבה צרפתים רבים נופשים בספרד (כזכור, הכביש מחבר בין שתי המדינות). כמו כן, נדרש שיפור בתשתיות כדי לשפר את הגישה לעיירה מיו ולבתי העסק שבה. בסוף שנות ה-80 החלו בדיונים על הגשר - על מיקומו, שימושו ועוד. 

תחילה, אקולוגים מקומיים היו נגד הקמת הגשר מתוך החשש שהוא יפגום במרקם האקולוגי ויביא לזיהום הקרקע. אלא שאלמנט זה נלקח בחשבון וכדי להמנע מזיהום הקרקע, הותקנה במהלך הבנייה מערכת ייחודית שמטרתה לאסוף את מי הגשם המיותרים ולהעבירם לטיהור, כך שהזיהום מכלי הרכב לא יגיע לקרקע.

גשר הכבלים הזה - 343 מטרים גובהו - בוצע לאורך שלוש שנים. העיכוב בבנייה היה בשל בעיות בירוקרטיות שמנעו את התקדמות הביצוע אלא שב-2001, 14 שנה לאחר שהוחלט על בנייתו, הונחה האבן הראשונה והגשר נבנה. ב-2004, לאחר שלוש שנות ביצוע, נפתח הגשר לנסיעה.

אדריכלות ועיצוב 

מהנדס מישל וירלוגו הגה את הקונספט של הגשר בשנת 1991. הוא העביר את העיצובים שלו לרשויות המקומיות אך שם טענו כי לא ניתן ליישמן. לכן, יצרו ברשויות תחרות שמטרתה לעודד אדריכלים לשלוח את העיצובים שלהם לגשר. בתחרות זכה סר נורמן פוסטר, אדריכל אנגלי שהציג גרסה משופרת של העיצוב המקורי של וירלוגו. 

בנייתו של אחד מהניצבים בגשר

המבנה

הבנייה עצמה ארכה שלוש שנים בלבד, שכן שיתוף הפעולה בין הרשויות לאנשי הביצוע היה יעיל. הבנייה התבצעה בשישה שלבים: 

1. בניית הניצבים - תחילה נבנו העמודים הגבוהים שמטרתם לתמוך בגשר. במקביל נבנו המשענות שמטרתן לחבר בביטחה את הגשר לניצבים.

2. בניית המיסעה והסגמנטים - הבנייה כללה עבודת הרכבה של החלקים והלחמתם. רוחב הסגמנט לאורך הגשר הוא 32 מטר והוא שוקל כ-36 אלף טון. מרבית העבודה עליו היתה בקרקע, כ-150 פועלים עמלו על הרכבתו והעבודה עליו ארכה כמעט שנתיים.

3. חיבור הסגמנטים אחד לשני - כדי למקם את החלקים על העמודים נעשה שימוש בשיטת הדחיקה, כשהגשר כולו הורכב סגמנט אחר סגמנט. מכיוון שמדובר בגשר ענק בעל חלקים ענקיים - והדחיקה מתבצעת בגובה רב - התקינו מראש על העמודים (וגם על העמודים הזמניים) מכשור מכני שמאפשר ומאבטח את הדחיקה. 

4. התקנת תרנים - בזמן דחיקת חלקי הגשר, מוקמו התרנים לאורכו, בסוף כל מקטע, על הגשר עצמו. המחשבה היתה למקם אותם שם כדי למנוע מצב שבו המיסעה תתעקם. התרנים עוגנו בשלב זה רק בחלקם. זרועות ברזל ענקיות תומכות בכל אחד מהם. לאחר מכן שבעת המגדלים עוגנו במלואם וכיום הם מחושמלים באופן מלא ומותקנים על גבי הגשר.

5. התקנת הכבלים בין התרנים - הויאדוקט הוא גשר כבלים ואלה נפרשים בין תורן אחד למשנהו. במתחם חיצוני לאזור הגשר יצרו את הכבלים - הם מורכבים ממיתרי ברזל וכל אחד מהם נמתח בין התורן לבין נקודה מסוימת ייעודית לו על גבי הגשר. החיבורים עצמם הם עוגנים שנמצאים על גבי הגשר והתרנים.

6. הנחת האספלט - 10,000 טון של אספלט הונחו על גבי הגשר. לאחר מכן, במשך שלושה ימים ביצעו את החלקת הכביש. כמו כן, הותקנו חיישנים שמטרתם למדוד כל תנועה קטנה של הויאדוקט ואת עמידותו.