ראיון עם מוטי ברנוביץ (ממציא ומפתח שיטת ברנוביץ)

בשני העשורים האחרונים, הפכה נפוצה ומקובלת מאוד, שיטת החיפוי החיצוני הקשיח - בבניינים בכלל ובבנייני מגורים בפרט. במקרים בהם נדרש לבצע חיפוי חוץ ובעיקר בבניינים בעלי קומות רבות "טיפוסיות\מודולריות" (החוזרות על עצמן) מתעצם יתרונה של שיטת ברנוביץ` - קיצור משך הביצוע. בשיטה זו ובניגוד לשיטת הקיבוע היבש או הרטוב, יציקת קירות החוץ מתבצעת בפעימה אחת (בפעם אחת) כלומר יציקת קיר החוץ תכלול יישום סופי של החיפוי החיצוני הקשיח - אבן, שיש וכו`...

מבחינת הנתונים הטכניים, מדובר על כ- 85 מ"ר לדירה ממוצעת בפרוייקט, כלומר בסה"כ כ-11560 מ"ר עבור קומות המגורים ובנוסף, קומות קרקע בשטח של 440 מ"ר.

שתי שיטות חיפוי ובנייה מקובלות ונפוצות היו באותה תקופה:
1. השיטה הידנית "השיטה הרטובה" - או כפי שנקראת היום, "תלייה רטובה", בוצעה על גבי פיגומים קונבנציונליים חיצוניים, סביב כל שטח חזיתות הבניין.
2. שיטת ה"קרומים/פריקסטים" - אלמנטים טרומיים שהורכבו באתר.
3. שיטה יבשה - היתה יקרה ללא פרופורציה ולכן ירדה מהפרק (פי שתיים עלות).

תהליך העבודה התנהל כדלקמן:
בשלב הראשון, בצענו את עבודות הביסוס, הקמת היסודות והמבנה התחתון, כשבמקביל התבצעו ההכנות ליציקת קיר לדוגמא (על הקרקע), עליו מיושמת אבן אותה בחר האדריכל (ראה תמונה מצ"ב).

מיד לאחר פירוק התבנית החיצונית, הרגשתי באופן מקצועי וחד משמעי - הפרויקט יבנה בשיטה זו.

מתכנן הקונסטרוקציה של הפרוייקט דאז, אינג` יוסי ורסנו ז"ל קיבל הסברים מדוייקים אודות תהליך ההרכבה והיציקה, ראה את הקיר לדוגמא שהתקבל - ואישר לי להמשיך בשיטה - לכלל הפרוייקט.

בשלב זה התחלנו להיערך להמשך העבודה בשיטה, כך שתאפשר את המשך העבודה בכללותה:
א. התאמת סט תבניות לקומה טיפוסית.  
ב. תכנון ויצור סט תבניות.

במהלך הרכבת הסט הראשון התגברנו כמעט על כל התקלות שהתגלו, כמו גם טיפול והכנת האביזרים הדרושים לביצוע קל ויעיל לקראת "הרכבה במקום" On the spot.  

בתמונה: שיטת ברנוביץ` - הרכבת חיפוי לעמוד חיצוני (קומת קרקע)

בדירה ממוצעת, בה מורכבים כ-85 מ"ר אבנים במעטפת, מעוגנים בשפת האריחים כ-22 עוגנים למ"ר, כלומר כ-1900 עוגנים לדירה ובקומה של 4 יחידות דיור, כ-7600 עוגנים. מתפקידו של מנהל העבודה באתר, לוודא כי קובעו כל העוגנים, לפני סגירת הטפסות (בתבנית מול השיש) כמובן ובמידה וחסרים עוגנים - יש להשלימם לאלתר.

כיצד נראה חתך קיר אופייני, בתחילת הדרך ?

1. יציקת קיר כנגד טפסה חיצונית ופנימית (סידור השיש על טפסת החוץ).
2. פירוק טפסות.
3. יציקת "סוקל" עליו יורכב קיר מעטפת המשמש לבידוד (כדוגמת בלוקי איטונג).
4. בניית קיר מעטפת, כולל נקזים סמויים (במקרה של חדירת מים - הם מיד מנוקזים החוצה).

בשנים בהם בנו לגובה שלא יעלה על  7-9 קומות, לא התעורר הצורך במציאת אלטרנטיבות לביצוע חיפוי חיצוני קשיח, אולם כשהחלה להתפתח "תרבות המגדלים" - לא ניתן היה עוד להשתמש בפתרונות המקובלים לביצוע החיפוי (פיגומי חוץ \ יציקת פריקסטים וכו`) ולכן השיטה תפסה תאוצה כה רבה.

האם ידוע לך על ביצוע השיטה גם בחו"ל ?
למיטב ידיעתי, לא בונים בשיטת ברנוביץ` בחו"ל. בעבר חשבתי לנסות ולבדוק התכנות ואפשרות לייצא את הידע שנצברתי בנושא השיטה שפתחתי - לחו"ל, אולם לא הרגשתי בשל לכך והנושא נדחה כרגע.

הטיפים של מוטי ברנוביץ`
1. את הרכבת השיש על טפסות, יש לבצע באתר ובקומת העבודה (On the spot - On the spot) ולא בשטח ההתארגנות (למטה). הסיבה לכך נעוצה בשני טעמים: בטיחות - הנפת תבניות מקומת הקרקע לקומת העבודה מגדילה את הסיכון לצניחת אבנים במהלך ההנפה, בעיקר בימים בהם מזג האוויר סוער (רוחות). הסיבה השניה - בקרת האיכות על טיב הנחת האבנים ואי התזוזה שלהן על הטפסה במהלך ההנפה, מצמצמות עד מאוד את הסיכוי לכשל עתידי (תזוזת וסדיקת אבנים, חדירות מים וכו`)
2. סוג הבטון אותו אמליץ לשימוש בשיטה - בטון בעל אגרגט קטן (עדש, ללא פולייה) ובעל שקיעה של "6.
3. ציפוף הבטון ייעשה באמצעות "עלוקות" ולא באמצעות מרטט מחט ("וויברטור"). השימוש בעלוקות שנעשה על הטפסה החיצונית, מרוחק דיי מהחיפוי (אבן\שיש) ואין חשש כי יפגע בו במהלך העבודה (מצב שעלול לגרום לסדיקתו ופגיעה מכנית בו). בשימוש המרטט מחט, אין שליטה על מיקומו המדוייק של המחט ולכן קיים חשש לפגיעה וסדיקה של החיפוי.

בתמונה: הרכבת השיש (מבט מהחוץ-פנימה)