זרקור אנשים: עומרי עובדיה (Relocation לקמבודיה)
שם: עומרי עובדיה
שנת לידה: 1989
מצב משפחתי: רווק
תפקיד נוכחי: מנהל פרויקטים
היסטוריה תעסוקתית ותפקידים קודמים: מפקח ומנהל צוות עובדים בחברת אב-גד, מהנדס ביצוע בחברת ליאם הנדסה
תואר /השכלה: הנדסאי בניין התמחות בביצוע וניהול
אג'נדה מקצועית: שליטה ובקרה, מחשבה יצירתית ולמידת הפרויקט על בוריו
-
מה דעתך על ענף הבנייה בארץ ?
אני אמנם צעיר בענף, אך עוד מגיל צעיר נמשכתי לתחום הבניה ואני אכן רואה את ההתקדמות של הענף בארץ, הן אם זה בשיטות חדשניות והן בחומרים ובפיתוחים מהמתקדמים בעולם. לדעתי, עם השנים והקדמה המיכון יהווה פקטור משמעותי בתחום אך לא יהיה תחליף לפועל הפשוט שיבנה או ירתך.
ספר על חוויה ייחודית בפרויקט ?
מרבית הרכש ייבאנו מסין. ניתן למצוא שם פשוט הכל ובשליש מחיר. מדהים לראות את העם הזה - הזריזות השירותיות ,הצורה שהם מתעדים את המשלוחים והבדיקות של המוצרים, הכל מצולם ומועלה על דוחות וממצאים כדי שלא יגיע חלילה מוצר אחד עם פגם, וממשיך באחסון למופת בקונטיינרים ובשילוח ימי עד האתר.
ספר על הרילוקיישן שבו אתה נמצא בו כיום:
הפרויקט שלי ממוקדם בסיהנוקוויל (Sihanoukvill) קמבודיה, מדינה בדרום מזרח אסיה - עיירת הנופש הפופולארית ביותר של המדינה, הממוקמת בדרומה וכ-4 שעות מהעיר בירה פנומפן. הפרויקט עצמו מנוהל ומבוצע ע"י חברת ליאם הנדסה והוא שיפוץ ושיקום של מבנה ששימש בעבר כמלון ברמה נמוכה בשטח של 6 דונם וכעת אנו משקמים ובונים מלון מפואר ומתקדם הרבה יותר סביבות 12,000 מ"ר בנוי.
המלון מונה 6 קומות ויהיה בעל 160 חדרים, כולל חדרי סוויטות עם נוף מרהיב לים וחדרים בגדלים שונים, שיתחלקו ל4 קומות. בנוסף אנו מקימים קומת ביניים שמיועדת לרווחת האורחים ובה יהיה חדרי ספא, מכון כושר, חדרי טיפוח, בר משקאות ומאפיה, וקומת לובי בסביבות 2000 מ"ר עם חנויות, מטבח גדול חדר אוכל ומסעדה על טראסה פתוחה המשקיפה לרצועות החוף.
בנוסף אנו מגדילים 10 מרפסות, כיוון שישנו נוף עוצר נשימה מחדרי הסוויטות, וכחלק מהריזורט אנו בונים בריכה חצי אולימפית מטרים ספורים מחוף הים כמובן עם מקלחות, שירותים ובר משקאות וכל הפסיליטיז שמסביב.
תפקידי כמנהל הפרויקט הוא לחבר את כל האלמנטים וכל הגורמים השונים ולהביאם לביצוע מעשי בשטח. החל משלב התוכניות, דרך מציאת קבלנים מתאימים לביצוע וניהול מולם מו"מ, חישוב כמויות, תמחור נכון, רכש, ופיקוח צמוד על טיב הביצוע. כיון שבקמבודיה אין פיקוח ואין תקנים, אני דואג להיצמד ככל שניתן לתקנים הישראלים המוכרים כדי למנוע אסונות. לדוגמה: רק אני מאשר יציקות בטון אחרי בדיקת הברזל ומוודא שקבלן מבצע אשפרה לבטון במשך 7 ימים, כנ"ל להתקנת תקרות גבס וכו'.
בנוסף, כמי שאחראי לתקצוב וללוח הזמנים, עלי ליצור תזמון נכון בין הפעילויות השונות להוביל ולכוון את הפרויקט מכל צדדיו ולהיות הכתובת לכל שאלה או דילמה שעולה במהלך הפרויקט. מדי שבוע אני נוהג לבצע ישיבת סטטוס עם קבלנים והאדריכל כדי לתאם ולתכנן את העבודות לאותו שבוע.
כל העובדים מלבדי הם קמבודים (קמרים), שמרביתם אנשי כפרים עם ידע ספציפי באחד מענפי הבניה, והם אינם דוברי אנגלית, דבר שמאוד מקשה על שליטה ותקשורת, אך לרוב הקבלן עצמו דובר סוג של אנגלית ברמה שאפשר להבין אחד את השני. הרבה פעמים אני נעזר במתורגמן אנגלי-קמרי. הקבלן הראשי בפרויקט מעסיק 2 עוזרים ממוצא איראני ומלזי דוברי אנגלית. נשמע מרתיע אך הם חברים מאוד טובים שלי ודרכם אני מתקשר עם הפועלים. לעומת זאת, אדריכל הפרויקט הוא ממוצא קמרי ובעל ניסיון במלונאות ומכיר טוב את הסגנון האסייתי. הוא דואג להדמיות תלת-מימד, הפקת תכניות ואחראי על העיצוב. השכר היומי הממוצע לפועל הוא $7, כך שכוח אדם, בין אם זה מקצועי או לא, זו לא בעיה. בזמן ממוצע באתר נמצאים 140-160 פועלים. הפסקת הצהריים הנהוגה בקמבודיה היא שעתיים, בין 11:00-13:00, כך שבשעה 12:00 ניתן לראות את כל הפועלים תופסים שנ"צ על ערסל או על כל דבר אחר. בקמבודיה נשים עובדות כמו גברים בענף הבניה. בהתחלה היה מוזר לראות נשים מטפסנות ,מרצפות או מרימות בלוקים, אך מהר מאוד הבנתי שזה דבר מקובל פה.
למזג האוויר יש משמעות מאוד קריטית ללו"ז הפרויקט. רוב היום לח וחם מאוד וכרגע בעונה הנמוכה גשום כמעט בלי הפסקה. הממוצע השנתי של המשקעים בסיהנוקוויל 4800-5400 מ"מ, לכן גשום כמעט כל יום, דבר שפוגע בעבודות החוץ ובעבודות עפר.
העבודה מעניינת ומגוונת ומכיוון שלו"ז הפרויקט מאוד קצר, אנו עובדים סביב השעון כדי לעמוד בדד ליין ולפתוח את המלון בזמן. ישנם ימים שאנו נאלצים לעבוד גם בלילה, במיוחד אם אנו יודעים שצפוי גשם למחרת.
יפה לראות את האזור התפעולי שהקבלנים יצרו בצדי האתר. הם בנו סככות ארוכות, המשמשות מעין מפעלים קטנים, לשם מגיעים חומרי הגלם, וכך לדוגמה צוות הנגרות מעבד את העץ (דלתות, ארונות וכו'), צוות הזיגוג מעבד את החלונות והאלומיניום ובעצם הם הופכים את החומר גלם לאלמנט ומתקינים הכול לפי מידה.
בערב ניתן לראות מיקרוקוסמוס קמבודי בתפארתו והאתר הופך כפר מקומי, כיוון שמרבית הפועלים ישנים באתר, חלקם עם ילדים קטנים שמשחקים בחול ובבלוקים. בנוסף הם דואגים למקלחות ושירותי שדה, ואפילו ישנם 2 מכולת באתר שהם מפעילים כדי למכור לרווחת הפועלים מוצרים בסיסים כגון: ירקות ,מים ,שמפו בשקיות ואבקת כביסה .
תאר קשיים המלווים במהלך הפרויקט?
הקושי העיקרי הוא התקשורת מול הפועלים, חנויות וספקים. מכיוון שהם לא יודעים אנגלית אני מוצא את עצמי הרבה פעמים מדבר והם עונים "כן" ובעצם לא הבינו כלום. כמובן שגם המונסונים מקשים מאוד על התקדמות הפרויקט.
מהו ההבדל המהותי בין עבודה בארץ לעבודה בחו"ל ?
קודם כל הבטיחות. כיוון שקמבודיה מדינה מתפתחת, אין מודעות בכלל לנהלי בטיחות באתר בניה וניתן לומר זאת ככלל על כל האתרי הבניה שבאזור.
הקבלנים מציעים לפועלים אמצעי בטיחות, אך הם בוחרים שלא להשתמש ובכך האחריות מוטלת עליהם.
דבר שני שיטות הביצוע – פרימיטיבי מאד עם מיכון חלקי ומיושן. הם יכולים לסתת קירות שלמים בעזרת פטיש ואיזמל, או לפרק אלמנטים מבטון מזויין באמצעות קונגו מצ'וקמק. אני זוכר שבתחילת הפרויקט הייתי צריך להראות להם מזה ספייסרים לריצוף ואיך משתמשים בהם. היום הם מבינים שזה משפר את הביצוע של הרצפים.
ספר על חיי הקהילה והחיים שאחרי העבודה, קשיים, תרבות מקומית, פנאי וכו'
מכיוון שזוהי עיירת נופש היא מלאה בברים, מסעדות, וחיי לילה שוקקים. בנוסף ישנם שני איים מאוד יפים כחצי שעה הפלגה מהעיר, וכמעט תמיד יש מה לעשות ולאן לצאת בערב לשתות בירה. עם הזמן הכרתי חברים, מרביתם מתחום המלונאות, ממקומות שונים בעולם. באופן כללי המחייה פה מאוד זולה, כך שרמת החיים של המערביים פה היא טובה מאוד.
האם היית ממליץ לאחרים להתנסות בעבודה בחו"ל ?
בהחלט כן!
אני חושב שההתנסות במקום זר ולא מוכר, עם שפה שלא מכירים, היא התנסות מלמדת מאוד ונותנת אפשרות להביע את העצמאות, האחריות המוטלת ואת חדוות היצירה שבך .
האם קיים הבדל בין הניסיון שנצבר שם לניסיון שנצבר בארץ?
אני חושב שבגלל שהמדינה בפיגור טכנולוגי יחסית לישראל, הניסיון העיקרי הוא בעבודה מול אנשים זרים, רכש וניהול מו"מ מול ספקים וקבלנים מקומיים או ממדינות שכנות, הכרת סוגים שונים של חומרי בניה, שמרביתם מיובאים מווייטנאם או תאילנד ושיטות ביצוע פרימיטיביות. בסוף הבטון הוא אותו בטון והברזל אותו ברזל, כמובן שבתחום הזה תמיד לומדים דברים חדשים ושונים.
מה התכניות שלך לעתיד? היכן אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
מקווה מאוד באיזה מגה פרויקט ברילוקיישין למנהטן, ניו יורק, יחד עם לינוי אשתי לעתיד.
- מעניין אתכם רילוקיישן? הכנסו לראיון עם שי בהרב - רשמים מרילוקיישן בענף האנרגיה
אין תגובות